שאלתיאל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 5.2.13, נערכה כנגד רכב המבקש הודעת תשלום קנס שמספרה 23110314533 (להלן – הדו"ח) ועניינה עצירה בצד רכב חונה (דו"ח הדבקה), עבירה על תקנה 71 לתקנות התעבורה.

המבקש הגיש בקשה לביטול הדו"ח ונענה בסירוב.

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם שבהיותו נכה בכסא גלגלים, לא מצא מקום חניה בסמוך למחוז חפצו וכן, כי ביקש להישפט בגין הדו"ח.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי יחד עם דחית בקשתו של המבקש לביטול הדו"ח, נשלח אליו עותק של הדו"ח, עם ספח בקשה להישפט, שהוחזר בציון "לא נדרש", דהיינו, הומצא כדין.

לטענת המשיבה, המבקש איחר בהגשת הבקשה להישפט, מבלי שהציג כל טעם המצדיק שיהוי זה ובשל כך, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיה זו.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

מעיון בתגובת המשיבה ובמסמכים הנלווים, עולה כי הדו"ח עם ספח הבקשה להישפט נשלח אל המבקש ביום 29.10.13 והוחזר כבר ביום 30.10.13, דהיינו, תוך יום אחד בלבד, דבר שיש בו כדי לסתור טענת המצאה כדין וחזקת מסירה.

מהאמור עולה, כי יש טעם המצדיק שיהוי בהגשת הבקשה להישפט.

לפיכך, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מועד להישפט בדו"ח 23110314533 .

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ד, 02 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: