שאלתיאל נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.10.2010 (להלן - הוועדה), אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער, ולפיכך אין שינוי בדרגת נכותו היציבה. 

העובדות הצריכות לעניין

2.המערער נפגע ביום 22.7.1996 בברכו השמאלית באירוע שהוכר כ"תאונת עבודה". בגין אירוע זו נקבעה לו נכות בשיעור 30% לפי סעיף 48(2)(ה)(V) לרשימת המבחנים שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, , שזו לשונו : "הגבלת תנועות הכיפוף [בברך – ד.ג.] הכיפוף אפשרי בזווית מ-°0 עד °15". בשנת 2008 הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן : המוסד) בקשה לדיון מחדש במצבו וזאת לאור החמרה שחלה, לטענתו במצבו. עניינו של המבקש הובא בפני הוועדה פעמים מספר. בפעם האחרונה הוחזר עניינו של המערער לוועדה בהסכמה בעניינים אלה :

"א.הוועדה תציין האם מצאה כי המערער סובל מקשיון לא נוח וככל שהתשובה חיובית תנמק האם אין מקום לקבוע למערער אחוזי נכות לפי מבחני הנכות בעבודה הנוגעים לקישיון לא נוח בנוסף או חלף אחוזי הנכות שהוענקו לו בגין הגבלה בכיפוף. זאת ללא קשר לאוריינטציה ולתכליות השונות של המבחנים בניידות לעומת פגיעה בעבודה.

הוועדה תתיחס במנומק לסעיף ד' לפסק דינה של כב' הרשמת פיינשטיין מיום 13.12.2009 במסגרתו התבקשה להתייחס לטענתו של המערער בדבר החמרה המוצאת ביטוייה בברך ימין ובגב" (בל 10578/10, פסק דין מיום 22.7.2010).

3.הוועדה שדנה בעניינו של המערער ביום 13.9.2010 ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה ממצאיה במילים הבאות :

"מתהלך עם ברך שמאל ישר ללא משקל בדריכה בעזרת 2 קביים קנדיות משתמש בגרב אלסטית וגרב ברך מצד שמאל. הברך השמאלית אינה חמה ואינה נפוחה ואינה רגישה. מסרב לכופף את ברך שמאל כתוצאה מהפעלת שריר 4 ראשים באופן ברור. הברך יציבה. בדיקת גב אינו משתף פעולה במצב של עמידה ואינו מבצע תנועות לכל כיוון כפי שנתבקש על ידי הפוסק. אין מתח שרירים. הלורדוזיס תקין ומסוגל להתכופף ממצב שכיבה עם כיפוף מלא של הגב עם כפות ידיים שמגיעים עד קרסוליים. בדיקת ברך ימין ללא שינוי צבע, חום ואין נפיחות. ברך יציבה. תנועות מלאות וחופשיות לכל הכיוונים...הבדיקה הנוכחית מבחינת הברכיים דומה לבדיקה מיום 19.1.10. יש לציין שאין שיתוף פעולה והתובע אינו נותן לבדוק את ברך שמאל באופן חופשי בגלל הפעלת כח של שריר 4 ראשים. ברך ימין במצב נורמלי ובבדיקת גב ללא ממצאים חריגים בבדיקה הקלינית".

הוועדה פירטה את ממצאי בדיקות ההדמייה שהיו בפניה.

4.בסיום בדיקתה הקלינית ביקשה הוועדה לבחון, האם קיימים ממצאי הדמייה נוספים של הגב וברך ימין ולצורך כך ביקשה לסכם את התיק במועד אחר. בהתכנסותה השנייה ביום 25.10.2010 ציינה הוועדה כי עיינה בכל המסמכים הרפואיים, לרבות בדיקות ההדמייה, אך לא מצאה כי חלה החמרה במצבו של המערער. הוועדה נימקה החלטתה במילים הבאות :

"הממצאים הקליניים אינם עונים לאמות המידה של קשיון לא נח כפי שמופיע בתקנות (בסיפא של סעיף 48(2)ד). לעומת זאת הממצאים עם הגבלה בתנועות וכיפוף של ברך שמ' מתאימים לפגיעה כפי שתוארה 48 (2) הV. בבדיקת ברך ימין לא נמצא כל ממצא המצביע על פתולוגיה ולכן אין נכות בברך ימין. מבחינת הגב אין עדות לממצאים קליניים פתולוגיים לכן אין נכות".

טענות הצדדים בערעור

5.על החלטת הוועדה הגיש המערער ערעור זה. לטענת המערער, חרף בקשתה לעיין בבדיקות הדמייה נוספות, לא הזכירה הוועדה בישיבתה השנייה בדיקות הדמייה נוספות שהובאו לעיונה והסתפקה בפירוט הממצאים הקליניים שפורטו כבר בישיבתה הראשונה. המערער הוסיף וטען כי העדרו של פירוט ביחס לבדיקות ההדמייה שעמדו בפני הוועדה מחייב העברת עניינו לוועדה בהרכב אחר. תנא דמסייע לבקשה זו מצא המערער בהחלטת של ועדה רפואית שהתכנסה ביום 16.12.2010 לצורך דיון בבקשתו לפטור ממס ההכנסה. לטענת המערער, בהחלטת ועדה זו הוענקו לו אחוזי נכות הן בגין ליקוי בברך ימין והן בגין ליקוי בגב ובנסיבות אלה יש מקום להעביר עניינו לוועדה בהרכב אחר. המערער טען גם כי נמצאו סתירות מסויימות בין ממצאי הבדיקה כפי שפורטו בפרוטוקול הוועדה מיום 19.1.2010 לבין ממצאי הבדיקה כפי שפורטו בפרוטוקול הוועדה מיום 13.9.2010.

6.בא כוח המוסד טען כי דין הערעור להידחות, זאת באשר הוועדה מילאה אחר פסק הדין. לטענת בא כוח המוסד, בישיבתה הראשונה פירטה הוועדה את ממצאי ההדמייה שהיו בפניה וביקשה לבחון האם קיימים בנוסף לאלה ממצאים נוספים. בישיבתה השנייה ציינה הוועדה כי עיינה בכל בדיקות ההדמייה, ולכן לא נפל כל פגם בעבודתה של הוועדה.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בכלל המסמכים שבתיק בית הדין, לרבות החלטת הוועדה מושא הערעור, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. הטעמים להכרעתי יובאו להלן.

8.משהוחזר עניינו של מבוטח לוועדה לעררים בפסק דין, על הוועדה לפעול על פי הוראות פסק הדין (דב"ע נא/29 - 01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). במקרה הנוכחי הוחזר עניינו של המערער לוועדה בשני עניינים : האחד, בחינה האם סובל המערער מקשיון לא נוח והשני בחינת טענת המערער בדבר החמרה בברך ימין ובגב. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה קיימה את פסק הדין במלואו. ביחס לטענה, לפיה סובל המערער בברך שמאל מקשיון לא נוח קבעה הוועדה מפורשות לאחר בדיקת המערער כי : "הממצאים הקליניים אינם עונים לאמות המידה של קשיון לא נח כפי שמופיע בתקנות (בסיפא של סעיף 48(2)ד)". הוועדה התייחסה גם מפורשות לטענת המערער, לפיה חלה החמרה בברכו הימנית ובגבו, וקבעה כי המבקש אינו סובל מכל ליקויים באברים אלה המזכים באחוזי נכות. קביעה זו של הוועדה הסתמכה על בדיקה קלינית של המבקש. משאלה הם פני הדברים, מילאה הוועדה אחר פסק הדין במלואו.

9.אינני מקבל את טענת המערער, לפיה נפל פגם בעבודת הוועדה עת לא פירטה בישיבתה השנייה את ממצאי בדיקות ההדמייה אותם ביקשה בישיבתה הראשונה. מעיון בפרוטוקול הישיבה הראשונה עולה כי הוועדה פירטה את ממצאי בדיקות ההדמייה שהיו בפניה, וביקשה לברר האם קיימות בדיקות נוספות. בישיבתה השנייה ציינה הוועדה כי לאחר שעיינה בכלל הבדיקות שהונחו בפניה לא מצאה לשנות ממסקנתה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. הוועדה ציינה מפורשות כי נתנה דעתה לבדיקות ההדמייה שהיו בפניה והדעת נותנת כי לא הובאו בפניה בדיקות נוספות על אלה שפורטו בישיבת הוועדה במיום 13.9.2010. יוטעם, כי בערעור זה לא הצביע המערער על בדיקת הדמייה ממנה התעלמה הוועדה, ומשכך, בנסיבות אלה לא נפל כל פגם בעבודת הוועדה.

11.קביעת הוועדה הרפואית שדנה בבקשתו של המערער לפטור ממס הכנסה, במסגרתה הוענקו למערער אחוזי נכות בגין ליקויים בברך ימין ובגב, אין בה משום טעם המחייב העברת עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. החלטת הוועדה הרפואית מאוחרת למועד בו ניתנה החלטת הוועדה, מושא ערעור זה. זאת ועוד. כבר נפסק בעבר בכל הנוגע ליחס שבין החלטות ועדה המתכנסת לצורך קביעת אחוזי נכות בענף נפגעי עבודה להחלטות של ועדות רפואיות שדנו בעניינו של אותו מבוטח בענף נכות כללית, כי החלטות אלה אינן מחייבות את הוועדה בעניין נפגעי עבודה, וכי קביעת אחוזי הנכות היא סוגיה רפואית-מקצועית הנתונה לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה (עבל 221/10 לבקוביץ – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 1.12.2010). הדברים שנפסקו לגבי החלטות של ועדות רפואיות בענף נכות כללית נכונים גם לגבי החלטות של ועדות רפואיות לצורך מתן פטור מתשלום מס הכנסה ועצם העובדה כי שתי הוועדות הגיעו למסקנות שונות אינה מהווה טעם להעברת עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. אחזור ואדגיש כי החלטת הוועדה הרפואית לעניין פטור ממס הכנסה מאוחרת להחלטת הוועדה, מושא ערעור זה, ולכן בנסיבות העניין לא הייתה כל חובה גם כי הוועדה תעיין בהחלטת הוועדה הרפואית לעניין פטור ממס הכנסה.

12.המערער הפנה לסתירות מסויימות שנתגלו בין ממצאי הבדיקה כפי שמצאו ביטוים בפרוטוקול מיום 19.1.2010 לבין ממצאי הבדיקה כפי שמצאו ביטוים בפרוטוקול מיום 13.9.2010, לא מצאתי כי מדובר בסתירה מהותית המחייבת החזרת עניינו של המערער לוועדה או העברת עניינו לוועדה בהרכב אחר.