שאלת ערכן הראייתי של תוצאות מסדר הזיהוי

החלטה

העותר הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בביצוע עבירות שוד בחבורה ואיומים בניגוד
לסעיפים 402)ב( ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הוא נידון לחמש שנות מאסר, מתוכן
30 חודשים לריצוי בפועל. במצטבר לכך, הופעל עליו עונש מאסר על-תנאי בן 12 חודשים.
הערעור שהגיש העותר לבית המשפט העליון נדחה. העותר הגיש עתירה לקיום דיון נוסף,
ובהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

שעות אחדות לאחר ביצוע השוד נערך מסדר זיהוי בתמונות. מכיוון שבאותה עת טרם אותר
העותר, שהיה חשוד בביצוע העבירה, בוצע מסדר הזיהוי שלא בנוכחות סניגורו. מסדר
הזיהוי בתמונות לא תועד בצילום ובהקלטה. כמו כן, לא הוצגה בו תמונת אחיו של העותר,
אשר נחשד גם הוא בביצוע השוד. השאלה שעמדה במרכז הערעור, והיא גם העומדת במרכז
העתירה לדיון נוסף, היא שאלת ערכן הראייתי של תוצאות מסדר הזיהוי. בית המשפט העליון
קבע - מפי השופט לוי, ובהסכמת השופטים חשין וביניש - כי אכן נפלו מספר פגמים בהליכי