שאלת סמכות בימ"ש למשפחה לדון בתובענת מנהל עזבון נ' חברת ביטוח

בפניי בקשה מטעם המבקשים, הנתבעים 1-2 בתובענה העיקרית, לסילוק התובענה על הסף.

רקע עובדתי ודיוני

התובע (שיקרא להלן: "התובע" ו/או "מנהל העזבון") מונה ביום 2.8.2013 , במסגרת תיק ת"ע

 5673-07-12 , כמנהל עזבונה של המנוחה, גב' XXX ז"ל (להלן: "המנוחה").

המשיבה 2 הינה אחותה של המנוחה. (להלן: "הנתבעת 3").

ביום 10.3.2015 הגיש מנהל העזבון התובענה שבתיק זה.  התובענה הוגדרה בכתב התביעה כ"תובענה הצהרתית, חוזית וכספית" כנגד המבקשים וכנגד המשיבה 2 , כאשר בכתב התביעה הועמד סכום התביעה על סך של 231,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי המנוחה נטלה שתי הלוואות לצורך רכישת הדירה וצורפה ע"י המבקש 1 לביטוח חיים קבוצתי שנערך ע"י המבקשת 2.

פטירת המנוחה, עפ"י הנטען בכתב התביעה, מהווה מועד קרות מקרה הביטוח, ועל כן, לטענת מנהל העזבון, היה על המבקשים לפעול על פי הכיסוי הביטוחי ולמחוק המשכנתא הרובצת על הדירה ולהשיב כל סכום ששולם בגין מי מהלוואות שניטלו לצורך רכישת הדירה.

כן נטען בכתב התביעה כי לאחר פטירתה של המנוחה, הנתבעת 3 היא זו אשר נשאה בתשלומי ההלוואות האמורות בסך כולל של 231,000 ₪, כאשר נטען כי פלשה לדירה והתגוררה בה בניגוד לדין וללא הסכמת היורשים.

מנהל העזבון עותר בכתב התביעה להשיב לקופת העזבון כל סכום ששולם ע"י הנתבעת 3 בגין תשלומי ההלוואות מאז פטירת המנוחה.

בנוסף, עותר מנהל העזבון לחייב הנתבעת 3 לשלם דמי שימוש ראויים בגין כל התקופה בה התגוררה בדירת המנוחה בניגוד להסכמת היורשים, בניכוי הסכומים ששילמה הנתבעת 3 בגין תשלומי המשכנתא.