שאלת נטל הבאת ראיות במסגרת ערעור נ' מנהל מס ערך מוסף

הקדמה :

הסוגייה העומדת להכרעה בבקשה זו היא השאלה על מי מוטל נטל הבאת הראיות בתיק זה - האם על המערערת, חברת מובילי צפון הארץ בני סעיד בע"מ (להלן: "המערערת") או שמא על המשיב, אגף המכס והמע"מ - טבריה (להלן: "המשיב").

  המחלוקת בין הצדדים כפי שמצטיירת מכתבי הטענות :

תיק זה ראשיתו בהודעת ערעור שהגישה המערערת נגד המשיב, מנהל מס ערך מוסף, שעניינה החלטת המשיב לדחות את השגתה על שומת העסקאות.

על פי הודעת הערעור, המערערת נהגה לעבוד בהובלת סחורות של חברת מי עדן בע"מ וחברת מי עדן ייצור (2007) בע"מ (להלן יחד: "מי עדן"), ובשלב מסוים הפסיקה מי עדן לשלם למערערת עבור שירותיה. על פי הנטען, חרף הפסקת התשלום בחודש 9/11, המשיכה המערערת לעבוד עם מי עדן עד ליום 25/12/11, ובמועד זה כבר עמדה יתרת החוב של מי עדן למערערת מעל לחמישה מיליון ש"ח. באותו שלב הודיעה מי עדן על הפסקת ההתקשרות עם המערערת, בטענה כי האחרונה גרמה לה לחוסרים בסחורה בסך של כשמונה מיליון ש"ח וכי בכוונת מי עדן לקזז את הסכום האמור מיתרת חובה כלפי המערערת.

בתאריך 19/2/12 הגישה המערערת תביעה נגד מי עדן בגין הנזקים שנגרמו לה מהפסקת ההתקשרות עמה. בעקבות משא ומתן נמרץ שהתנהל בין הצדדים, הושג הסכם פשרה נושא תאריך 8/3/12, אשר במסגרתו הוסכם כדלקמן: לאור טענת מי עדן שהחוסרים בסחורה נוצרו על ידי נהגי המערערת, הרי שסך של 5,028,603 ש"ח יקוזז מהתמורה המגיעה למערערת; יתרת הסכום בסך של 771,397 ש"ח תשולם אף היא בתשלומים על דרך קיזוז מהסכומים שיגיעו למערערת בגין שירותי ההובלה שתספק למי עדן; מי עדן תעמיד לרשות המערערת הלוואה בסך של 1,500,000 ש"ח; ולבסוף, הצדדים יחתמו על הסכם מפורט למתן שירותי הובלה של מוצרי מי עדן על ידי המערערת, תוך שתימשך ההתקשרות העסקית בין הצדדים.

על פי הסכמות הצדדים במסגרת הסכם הפשרה, הנפיקה מי עדן למערערת ביום 29/3/12 חשבונית שמספרה 3400001774 על סך 5.8 מיליון ש"ח (כשמס הערך המוסף הגלום בחשבונית עומד על 800,000 ש"ח). על גבי החשבונית נרשם "מוצרים" בכמות 0. בתחתית החשבונית, תחת הכותרת הערות, נרשם "מובילי הצפון - מוצרים".

מהודעת הערעור עולה כי חשבונית זו דווחה בדו"ח התקופתי של המערערת, ועקב כך עמד לזכותה החזר של מאות אלפי ש"ח. דא עקא ועל אף שעל פי הנטען לא נפל כל דופי בספרי המערערת, סירב המשיב לבצע את ההחזר לחשבון המערערת, בטענה כי בגין החשבונית ממי עדן יש לזקוף הכנסות בגובה החשבונית הואיל ולא נמצאו עסקאות בגין המוצרים המצוינים בחשבונית, כשהחשבונית עצמה אינה מפרטת את סוג המוצרים ואינה נוקבת במספר היחידות.

על פי הנטען, אף שרואה החשבון של המערערת פירט בפני המשיב את השתלשלות העניינים האמורה ואת מהות הפשרה אליה הגיעו הצדדים, הוציא המשיב שומת עסקאות, וזאת בדרך לא דרך ועל פי שיטת חישוב לא מובנת. המערערת הגישה השגה על שומת העסקאות וזו נדחתה.

במרכז הערעור עומדת טענת המערערת כי שומת העסקאות שהוציא המשיב הנה סתמית ולא מבוססת על עובדות, דבר המלמד כי כל מטרתה היא לבטל את החזרי המע"מ המגיעים למערערת. לשיטת המערערת, לא מכרה מעולם מוצרי מי עדן במהלך אספקת שירותי ההובלה לחברה, וכל ההתקשרות העסקית בין הצדדים נועדה למתן שירותי הובלה בלבד. כן מעלה המערערת במסגרת ערעורה טענות נוספות, שאין זה המקום לפרטן.

מנגד, על פי כתב התשובה שהגיש המשיב, ההתרחשות העובדתית שהובילה להוצאת חשבונית המס בה עסקינן שנויה במחלוקת בין מי עדן למערערת, שכן לגרסת מי עדן, חשבונית המס הוצאה בגין גניבת מוצרים על ידי המערערת. בנסיבות אלה טוען המשיב כי המערערת ביצעה עסקאות מכר חבות במע"מ של בקבוקי מים, ועל כן, שומת העסקאות הוצאה כדין.

על פי הנטען, גם אם תתקבל גרסת המערערת שלפיה לא גנבה מוצרים אלא הסכימה לוותר על חוב שמי עדן חבה לה בסך של כחמישה מיליון ש"ח, הרי שהמערערת לא רשאית לנכות מס תשומות בהסתמך על החשבונית דנא, שכן החשבונית הוצאה שלא כדין.

טענות הצדדים בשאלת נטל הבאת הראיות :

לטענת המערערת, יש לקבוע כי המשיב, אגף המכס והמע"מ הוא שיתחיל בהבאת ראיותיו בתיק.

על פי הנטען, מקום בו פנקסי החשבונות של העוסק נמצאו תקינים, יש להטיל את חובת הראיה על המשיב, וזאת במטרה לעודד עוסקים לנהל פנקסי חשבונות תקינים. המערערת טוענת כי שומת העסקאות מושא ערעור זה לא לוותה בהחלטה לפסול את פנקסי החשבונות שלה, ולפיכך, הואיל והמשיב נתן אמון בספרי המערערת, נטל הבאת הראיות רובץ על כתפיו.

עוד טוענת המערערת כי בפסיקה אומצה בהקשר זה האבחנה בין שאלה "פנקסית" לבין שאלה "לבר פנקסית", כאשר מקום בו לא נפסלו פנקסי החשבונות ומדובר בשאלות פנקסיות, כבמקרה דנא, נטל הראיה יחול על מע"מ.

כן מוסיפה המערערת וטוענת כי טענת מי עדן שלפיה עובדי המערערת גנבו את הסחורה, משמעה כי מי עדן מבקשת לייחס לצד שכנגד עבירה פלילית, כך שגם מטעם זה חובת הראיה היא על הצד הטוען זאת. בהקשר זה ייאמר מייד כי טענה זו נכונה אולי במישור היחסים שבין המערערת לבין מי עדן, אך אין לה רלוונטיות בהליך שלפניי ובמישור היחסים בין המערערת לבין מע"מ.

לבסוף טוענת המערערת כי המשיב אינו מגלה על סמך מה הוא מבסס את החלטתו בהשגה כי "מי עדן באמצעות משרדי החקירות צילמה את מסלול ההובלה ואת פריקת הטובין ביעדים שאינם קשורים לעסקיה", כך שחיוב המערערת להביא ראיות נגד טענה זו היא למעשה חיובה להוכיח יסוד שלילי, היינו: כי לא מכרה את מוצרי מי עדן בנסיבות הנטענות, ומדובר בגזירה שלא ניתן לעמוד בה.

מנגד, לטענת המשיב, אין מקום לסטות מהכלל הקבוע בדין, אשר לפיו הטוען ששילם מס או שהמס נוכה על פי חשבונית מס - עליו הראיה.