שאלת משמורת משותפת ומימד הזמן

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בת' יפו (כב' השופטת גליק) מיום 4.2.2015 (תמ"ש 43191-02-14) אשר קיבל את תביעת המשיב (להלן: האב) וכך גם את המלצות שירותי הרווחה למתן משמורת זמנית, למשך שנה, לאב על שלושת ילדיו.

רקע עובדתי ופסק הדין:

2. הצדדים נישאו בשנת **** ומנישואיהם אלו נולדו בתם ילידת ***** (להלן: הבת) ושני בניהם, האחד יליד ****** (להלן: הבן הגדול) והשני יליד ****** (להלן: הבן הצעיר) (להלן: הילדים). הצדדים התגרשו בחודש ***** , ובהתאם להסכם הגירושין, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, משמורת הילדים ניתנה למערערת (להלן: האם).

האב הגיש תביעה להעברת המשמורת אליו, כאשר לטענתו חיי הילדים בבית האם הפכו לגיהינום, תוך שהם חיים באווירת טרור ופחד, לרבות טענה של הזנחת הילדים על ידי האם ועוד טענות הקשורות להתנהלותה של האם.

3. בית המשפט הפנה וציטט מתסקיר שירותי הרווחה מיום 3.9.14 בו צוין כי אכן האם היא המטפלת העיקרית בילדים וכי היא אוהבת את הילדים ומעניקה להם חום ואהבה. כך גם היא מהווה דמות משמעותית עבורם והילדים קשורים לאם. עם זאת, עולים קשיים רבים בהתנהלותה בהתמודדות ומימוש חלק מהצרכים החיוניים שלהם, כגון שמירה על ביטחונם ושיתוף פעולה עם מסגרות החינוך. אכן, על פי הדיווחים שהתקבלו חל שיפור בהתנהלותה והיא מביעה נכונות לקבל סיוע, אך עדיין קיימים קשיים רבים בתפקודה אשר מצריכים ליווי והדרכה.

בכל הקשור לתפקודו של האב, מדובר באב המעורב בחיי ילדיו ומשתף פעולה עם מסגרות החינוך. כאשר גם האב מהווה דמות משמעותית לילדים אשר אוהבים אותו וקשורים אליו. ניכר גם כי האב משקיע מאמצים רבים על מנת להוכיח שקיימת בעייתיות בתפקודה של האם לרבות מעקב אחריה, צילומה, דליית אינפורמציה מהילדים והגשת תלונות למשטרה. עם זאת, צוין כי ניתן להתרשם כי החשש שמעלה האב הוא ממשי ואובייקטיבי, אם כי עורכת התסקיר לא שוכנעה שאכן דרך זו מטיבה עם הילדים.

כך הודגש כי רמת הקונפליקט שקיימת בין ההורים גבוהה מאוד, תוך בחירה בהעצמה והבלטה של החולשות והקשיים של בן הזוג האחר, כשהילדים עצמם חווים קונפליקט נאמנויות תוך ניצול המצב, וכשניסיונות ההורים פוגעים ומזיקים לילדים.

בדו"ח זה צוין כי נשקלה אפשרות להמלצה על משמורת משותפת, אולם טרם גובשה ההמלצה והדבר מצוי בבדיקה.

בהמשך פסה"ד הפנה בית המשפט לתסקיר נוסף מיום 23.10.14, אשר בו נקבע כי בעת שנדרשת בחירה בין ההורים, ההתרשמות הינה כי תפקוד האב טוב יותר, אולם לאור הצורך לבחון את תפקודו והתארגנותו במצב שכזה, ההמלצה הינה כי המשמורת תינתן לאב באופן זמני, לשנה, אשר במהלכה ייערך מעקב.

בעניין הסדרי הראיה, האם ציינה כי היא מתכוונת לעבור להתגורר בי' וכי היא תוכל לראות את הילדים בכל סוף שבוע שני ובחגים, כל זאת תוך כאב רב, אך בחוויה שלה, כך בתסקיר, האב לא הותיר לה ברירה אלא להתרחק ממנו. עם זאת צוין כי קיימת חשיבות רבה להמשך קיום קשר צריף וקבוע בין האם לילדים, גם אם היא אינה משמורנית.

בסופו של יום הומלץ כי המשמורת תועבר כאמור לאב למשך שנה וכי הסדרי הראיה יתקיימו פעמיים בשבוע כולל לינה, אם האם לא תעתיק מקום מגוריה, וכך גם כל סוף שבוע שני כולל לינה.

4. בית המשפט הפנה לחקירתה של עורכת התסקיר, אשר ציינה כי היא בוודאי מסכימה שיינתן פסק דין למשמורת משותפת, וכי זה הדבר הנכון וכך סברה מלכתחילה. אולם, כאשר הוצג הדבר בפני ההורים האם סירבה לקיום משמורת משותפת, הואיל ואינה בוטחת באב והיא לא מאמינה כי הוא ירפה ממאבקו ולכן נאלצה להמליץ את אשר המליצה תוך הוספה כי "...אני מסכימה עם בית המשפט, כי המשמורת צרכיה (כך במקור) להיות משמורת משותפת. אולם, כאמור, היא סירבה לכך כי היא סברה שהאב לא יקבל את הורותה".

בית המשפט ציין כי ניסה להביא את הצדדים להסכמה בדבר משמורת משותפת, אולם הדבר לא עלה בידו וכי גם בסיכומיה טענה האם אודות רמת הקונפליקט הגבוהה בין הצדדים, עד כדי אי-יכולת לנהל משמורת משותפת.

משכך קבע בית המשפט, בפסקה 15 לפסק הדין: "בנסיבות אלה ונוכח סירובה העיקש של האם לקיים משמורת משותפת בילדים, אני רואה עצמי נאלצת לקבל את המלצות התסקיר ולהעדיף את האב כמשמורן לילדים".

בית המשפט נימק החלטתו זו הן במפורט בתסקירים אודות תפקוד כל אחד מההורים, כך גם בכך שהאם טרפדה הסדרי ראיה ושוללת את דמות האב, מצבם של הילדים והזנחתם, סירוב האם לשיתוף פעולה עם גורמי החינוך וכי המעבר לי', אם יתממש, לא יאפשר סיכוי למשמורת משותפת.

הליך הערעור:

5. כאמור, פסק הדין ניתן ביום 4.2.15 אולם רק ביום 13.4.15 הוגש ערעור על פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע, תוך הסבר כי האם ניסתה לבטל את פסק הדין אולם בקשתה נדחתה ואזי הוגש הערעור. בתגובה ציין האב כי הבקשה מתייתרת הואיל ובפועל הילדים במשמורתו וכשמדובר על מספר שבועות.

בהתאם, נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, אולם נקבע דיון במועד קרוב תוך שפקידת הסעד התבקשה להמציא תסקיר מעודכן, ובמיוחד אודות מצב הילדים, לאחר המתכונת החדשה.

יוער, כי מועד הדיון נדחה לפי בקשה מטעם האם.

6. ביום 18.6.15 הוגש תסקיר משלים בו צוין כי נערכו פגישות עם כל אחד מההורים וכך שיחות טלפון, כולל ביקור בבית כל אחד מההורים ופגישת אינטראקציה, בין כל אחד מהם לבין הילדים וכך גם קבלת מידע אודות הילדים ממוסדות החינוך.

בתסקיר צוין כי הסדרי הראיה מתקיימים בצורה טובה, אך מערכת היחסים בין ההורים מאוד מורכבת ובעייתית, לרבות כי ההורים מתקשים מאוד בתקשורת ביניהם גם בכל הקשור לילדים.

עמדת האם הייתה כי אם המשמורת לא תוחזר לה אזי, בניגוד לעבר, היא מוכנה למשמורת משותפת, בתנאי שהמסוגלות ההורית של האב תיבחן. כך תיארה אודות פעולותיה להתפתחות וטיפול בילדים כולל הדרכה, וכי הילדים מביעים רצון לחזור ולהיות במשמורתה. מנגד טענה האם כי האב מסית את הילדים כנגדה ואף ממשיך לעקוב אחריה, מקליט אותה וכשהיא גם פנתה לפני מספר חודשים לעובדת סוציאלית ותיארה מצב בו האב דחף את אחד הילדים עליה, וכי אף פנתה למשטרה והגישה תלונה. הומלץ לה לצאת למקלט לנשים מוכות, אולם ההמלצה לא כללה יציאה גם של הילדים, ולכן היא סירבה ונשארה בביתה, אולם עדיין חוששת היא מהאב. עוד טענה כי האב עובד בשלוש עבודות, כן נמצא זמן רב במילואים ולמעשה רוב שעות היום הילדים שוהים בבית הסבתא, אמו של האב וכשהיא עצמה פנויה לטפל בהם. כך גם השיגה על כך שהאב מאפשר לבת הגדולה לשהות בשעות הערב המאוחרות מחוץ לבית ועוד טענות כנגד האב, כולל טענה שהאב ואמו מסיתים את הילדים כנגדה ומשפיעים עליהם לרעה.

האב הביע שביעות רצון מההסדר הנוכחי וכי הוא משתדל להתאים את לוח הזמנים שלו לצרכי הילדים, הגם שהוא נעזר באמו להוצאת הילדים מבית הספר, תוך שלילת טענות האם בדבר מעורבותה של אמו בטיפול בילדים. כך דחה האב את טענות האם בכל הקשור לשעות עבודתו, תוך הבעת דאגה שהילדים לא מקבלים טיפול רגשי בשל הקשיים בשיתוף הפעולה עם האם, וכשהוא מודע לנזק שנגרם לילדים, לאור מעורבותם בהליך בינו לבין האם.

בהתייחס לבת, ההתרשמות מבית הספר כי מאז שהיא עברה למשמורת האב "...הם מתרשמים כי חלה רגיעה במצבה הרגשי..." וכשהבת מספרת כי היא מרגישה נוח יותר בחברת האב. מנגד היא מגיעה חסרת מצב רוח לאחר שהות בבית האם, כאשר לדברי הבת, האם מערבת אותה במערכת היחסים בין ההורים. כך גם האב הוא הנמצא בקשר עם בית הספר, בניגוד לאם.

בביקור בבית האב נראתה הבת רגועה ושמחה וכשמנגד נהגה בחוסר שקט, לרבות ריב עם אחיה, בבית האם כאשר התקשתה לקבל את סמכותה וכי ניתן היה להתרשם כי האם התקשתה לראות את המצוקה שחשה הבת.

ביחס לבן הגדול אשר מבקר בגן ****, מפורטות בתסקיר המחלוקות בין ההורים הן לגבי רישום למועדונית, והן לגבי רישום לכיתה א'.

מהדיווח מהגן עולה כי מצבו הרגשי והתפקודי לא טוב וכי אינו רגוע ואינו מקבל את סמכות הגננת, וכי הוא חש מבולבל. הגננת תיארה קשר מורכב בינו לבין האם, אשר אינה מבינה את צרכיו ומתנהגת בצורה אשר משפיעה עליו לרעה, כאשר האם מדברת אתו על הקונפליקט בינה לבין האב. מנגד, הקשר בינו ובין האב מתואר כקשר טוב, יציב ובטוח, תוך גילוי סבלנות רבה של האב כלפיו ושיתוף פעולה עם גורמי החינוך.

גם בביקור שנערך בבית האב ההתרשמות כי הבן חסר שקט אך האב ניסה להכיל זאת וער לקשיים. בבית האם הבן אינו רגוע כלל ומתקשה לתפקד, תוך הפגנת סף תסכול נמוך וכשלא הקשיב לבקשות האם. ההתרשמות היא כי האם מתקשה לגלות הבנה למצוקתו וצרכיו.

בהתייחס לבן הצעיר אשר אף הוא מבקר בגן ****, הרי שהוא מגיע נקי ומסודר לגן כשמבחינה התנהגותית זקוק לגבולות וחיזוקים.

בבית האב ההתרשמות כי קיים קשר טוב בינו לבין האב והאחים, וכשהוא נראה רגוע ומפגין קירבה לאביו. גם בבית האם ההתרשמות כי קיים קשר טוב בינה לבינו, עם זאת האווירה הכללית ששררה בבית האם משפיעה עליו לחוסר שקט.

בסופו של יום צוין אודות המאבק הקשה בין ההורים, כשהילדים חשופים לכך מחד גיסא וכשההורים אינם מודעים להתנהלותם ולנזק הרב שנגרם לילדים, מאידך גיסא.

אולם, באופן כללי מהדיווחים ממוסדות החינוך ניתן להתרשם כי תפקוד האב טוב יותר וכך גם מצב הילדים, דהיינו הבת והבן הצעיר תוך הפניה לקשיים הרבים של הבן הגדול אשר זקוק לסיוע וטיפול.

כך נקבע בתסקיר "...אני מתרשמת כי כל עוד יתנהל מאבק בין ההורים בנושא המשמורת וכי לא תתקבל החלטה ברורה בנושא המערכת המשפחתית כולה תתקשה להיכנס כולה למצב של רגיעה והשלמה עם המצב הקיים והמאבק הקיים יתעצם ויזין את עצמו מחדש בכל פעם, והילדים ימשיכו להיפגע ממצב זה...".

עוד הוסף כי ההתרשמות הינה כי הסידור הקיים "...הוא הסידור הנכון והמתאים עבור הילדים בשלב זה ומשרת את טובתם" (ההדגשה לא במקור).

עם זאת, הודגש אודות הקשר הטוב בין כל אחד מההורים לבין הילדים, וכך החשיבות להמשך הקשר הרציף והקבוע בין האם לילדים, אשר אוהבת אותם ומעניקה להם חום ואהבה ומהווה עבורם דמות משמעותית.

7. המערערת טענה כי בדיון בפני בית משפט קמא לא הייתה מיוצגת וכי בית משפט קמא סרב לשמוע את דבריה, כך גם את העדים מטעמה, וכי כל מטרתו של המשיב לבטל את המזונות שנפסקו ואשר הביאו אותו למצב כלכלי קשה, ולכן לא בכדי השקיע את כל זמנו על מנת להציגה כאם אשר מתעללת בילדיה, מזניחה אותם וכדומה.

מנגד, הן שירותי הרווחה והן בית משפט קמא שללו את אשר נטען על ידי המשיב, שאם לא כן לא היה מאשר בית המשפט הסדרי ראיה, כולל לינה, כה נרחבים.

עוד הצביעה על התביעה שהגיש המשיב סמוך לאחר מתן פסק הדין מושא הערעור, לביטול המזונות ואף השבת כספים שנגבו טרם לכן על ידי המערערת. כך גם פנה לביטוח לאומי לקבלת הקצבה ומענקים ואף לעיריית ת', לביטול ההנחה על הארנונה שקיבלה המערערת.

כך הדגישה המערערת כי לאור הסדרי הראיה מדובר על משמורת שהיא כמעט משמורת משותפת וכשההבדל הינו לינה לילה אחד בשבוע.

לטענתה בית המשפט קבע את שאלת המשמורת מבלי לבחון את הטענות והראיות ומבלי לבדוק את מסוגלותו ההורית של המשיב, יכולתו ומצבו הכלכלי.

עוד התעלם בית המשפט מאשר פורט בתסקיר אודות השיפור בהתנהלותה ומנגד קבע בית משפט קמא קביעות שרירותיות אודותיה, וכך גם לא היה מקום לקביעה כאילו המערערת מטרפדת את הסדרי הראיה ושוללת את דמות האב, כשמנגד דווקא המשיב הוא זה שהפר את ההסכם שבין הצדדים ונוהג על פי ראות עיניו, לרבות רישום הילדים לצהרון ללא קבלת הסכמתה.

בהתייחס למשמורת אצל המשיב, הרי מדובר בפועל בשהותם של הילדים אצל הסבתא ו/או בצהרונים וכי המשיב עובד מבוקר עד ערב.

המערערת אף התייחסה להעדר כל שיתוף פעולה בין הצדדים והאלימות של ממש שנקט המשיב כלפיה, לרבות מעקב אחריה וצילום שלה והגשת תלונות שווא למשטרה, וכי ברור שבנסיבות שכאלו לא ניתן היה להסכים למשמורת משותפת וזאת כלשונה "...עד אשר תוכח מסוגלותו ההורית של האב לטיפול בילדים מבלי שיגרם להם כל נזק...".

המערערת אף תוהה אם הילדים לא הפכו ל"שפני ניסיונות".

לבסוף הפנתה לאשר צוין בתסקירים השונים, כך גם כי לא הובאו ראיות על ידי המשיב לנטען על ידו כלפיה, וכן אשר עולה ממחקרים שונים בהתייחס לדרישות מקדמיות בשאלה של משמורת בכלל, משמורת משותפת בפרט ובמיוחד כשמדובר בילדים אשר חלה עליהם חזקת הגיל הרך.

8. המשיב טוען כי אין מקום להתערבות אשר קבע בית משפט קמא ולאחר שנשמעו הוכחות בפניו, הצדדים נחקרו וכך גם שתי פקידות סעד.

בכל הקשור לנושא ייצוגה של המערערת, היא זו שבחרה לא להיות מיוצגת ובניגוד לנטען על ידה, עדים מטעמה נחקרו גם נחקרו.

המשיב אף מפנה לכך כי מאז ניתן פסק הדין מיושם אשר נקבע בו וכי הסדרי הראיה בין המערערת לילדים מתקיימים כסדרם.

עוד נטען כי המערערת שבה וטוענת אותן טענות שנדחו בבית משפט קמא וזאת בהסתמך על חוות דעת מומחים, ולא בכדי דחה בית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין שהגישה המערערת.

המשיב טוען כי לא הפר את הסכם הגירושין אלא הפוך מכך, וכך חזר ותאר את התנהלותה של המערערת והתייחסותה לילדים, תוך הבאת דוגמאות לרבות הפרת הסדרי הראיה. בנוסף טען אודות הסתת הילדים על ידי המערערת וכשאין כל יסוד לנטען כאילו כל מטרתו לבטל את המזונות.

9. בדיון בפנינו ציינה ב"כ המערערת כי המערערת לא עברה להתגורר בי' ואף אינה מתכוונת לעשות כן, וכי המערערת עותרת לבטל את המשמורת למשיב ולהחזירה למערערת.

כך הדגישה כי גם בהתאם לתסקיר, היה מקום לקבוע משמורת משותפת וכי בזמנו אך ורק בגין סירוב המערערת, בית המשפט לא הורה כן, אולם לא היה מקום להעברת המשמורת בגין כך.

עוד נטען כי מדובר בילדים בני****** אשר מוציאים אותם מהבית בו הם גדלו וגורמים להם אי-ודאות תוך חזרה על כך שהמשיב בקושי רואה את הילדים.

לרבות לאור טענה זו נחקר המשיב בפנינו ותאר את סדר היום שלו, כך שעות עבודתו וכשמדובר למעשה במי שעובד כמ' בא' ***** וכך **** במקומות נוספים, אולם יכול הוא לתאם את שעות **** ובהתחשב במועדים בהם הילדים במחיצתו. כך גם התייחס לכך ששירות המילואים שלו הינו ב**** ולבסוף התייחס לאשר נטען אודות המעקב שלו אחר המערערת.

המערערת אף היא נחקרה ותיארה מחד גיסא את אופן טיפולה בילדים ומאידך גיסא את התנהלותו של המשיב.

עוד התייחסה לאשר נטען בבית המשפט על ידי המשיב.

בנוסף השיבה פקידת הסעד, גב' ב', לשאלות בית משפט.

לשאלה מדוע לא ניתן להורות על משמורת משותפת לאור החלטת האם להישאר בת', השיבה כי בדקה את הילדים אשר מעורים במצב הקיים וכי מאז שהם עברו למשמורת האב ההתרשמות "...שנעשה סדר ורגיעה והם מביאים את המקום שלהם ומה הולך להיות. אם נעשה את השינוי שוב למשמורת משותפת אני לא יודעת איך זה ישפיע על הילדים...". כך הפנתה לתוצאות הבדיקה מהמסגרות החינוכיות וכי על מנת שהמערכת תהיה רגועה וההורים יגיעו למצב של השלמה "צריך להגיע להחלטה חד משמעית ולהיות במצב הזה תקופה מסוימת ולראות איך זה משפיע עליהם".

עם זאת בהתייחס לאפשרות לקביעת לילה נוסף של לינה אצל המערערת, הרי אין לה התנגדות וכי ניתן לבדוק אפשרות זו.

פקידת הסעד הגב' ק', ציינה את החשיבות של שקט ויציבות ובהתייחס לשאלה של הוספת לילה נוסף ציינה כי לדעתה יש לחכות עוד קצת ולא לבצע עוד שינוי ועוד שינוי.

ההכרעה:

10. לא בכדי מצאתי לנכון לפרט את אשר צוין בתסקירים השונים וכך גם את ההליכים כפי שהתנהלו הן בבית משפט קמא והן בפנינו.

כפי שנקבע לא אחת "ממד הזמן" קריטי בהתייחס לילדים, הן ביחס למשמורת והן ביחס להסדרי ראיה [ראו בע"מ 4746/13 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער (4.7.13) (להלן: פלונית); דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית (5.4.09) - והאסמכתאות המאוזכרות שם].

במקרה דנן, אכן הן פקידת הסעד ובמיוחד בית משפט קמא, סברו כי יש מקום להורות על משמורת משותפת. בלשון אחרת, שני ההורים נמצאו ראויים להיות משמורנים ובאופן שאם אכן הייתה נכונות למשמורת משותפת, לא היה צורך להידרש לעדיפות הורה אחד על פני משנהו.

מכאן, שאכן צודקת המערערת בטיעונה כי גם מהתסקירים וגם מאשר ציין בית משפט קמא, לא נשללה האפשרות כי המערערת תהא אם משמרונית.

אולם, מעת שהמערערת עצמה שללה אפשרות של משמורת משותפת, ואין מקום להידרש לשאלה אם היה צדק עמה אם לאו, לא היה מנוס מבית המשפט אלא להידרש ולהכריע בין שתי החלופות, דהיינו האם הילדים יישארו במשמורתה של האם, היא המערערת, או יועברו למשמורתו של האב הוא המשיב.

מעת שנדרשה ההכרעה בשאלה זו, היה מקום לבחון את אשר עלה מהתסקירים השונים ועתה לא היה מנוס מהתייחסות נפרדת ביחס לכל אחד מההורים.

אכן, במסגרת זאת ציין בית משפט קמא אודות התרשמותו, לרבות התרשמות פקידת הסעד מכל אחד מההורים, כאשר בסופו של דבר הכריע לפי המלצת פקידת הסעד, אשר אכן אמורה להוות את הגורם המקצועי [ראו הדיון המקיף שנעשה ב-בע"מ פלונית]. יתר על כן, בהיעדר נסיבות מיוחדות בית המשפט יקבל את אשר הומלץ, הגם שכמובן שההחלטה בסופו של יום, בידי בית המשפט [ראו בע"מ 7548/14 פלוני נ' פלונית (25.11.14) - והאסמכתאות המאוזכרות שם].

11. אין ספק כי הכרעה בין שתי החלופות אינה קלה, אולם בסופו של יום על בית המשפט לומר דברו, לכאן או לכאן.

כאמור, בית המשפט מצא לנכון להציע את אותו פתרון שלא יצריך הכרעה כאמור, אולם המערערת היא זאת שלא הייתה מוכנה לכך, ועל כן נצרכה ההכרעה.

אמנם, הערעור במהותו השגה על אותה הכרעה של בית משפט קמא, אולם באופן מעשי לא מדובר באותן נסיבות כפי שעמדו בפני בית משפט קמא.

בעת הדיון וההכרעה בבית משפט קמא, הילדים היו במשמורתה של המערערת ולמעשה בית המשפט נדרש לשאלה האם יש מקום לשנות מהמצב ששרר, וכאמור מסקנתו הייתה שאין מנוס אלא להורות כן.

מנגד, אשר עותרת המערערת בפנינו, ולאור אשר אירע מעת מתן פסק הדין ועד הדיון בפנינו, לשנות מהמצב הקיים, קרי להורות על העברת הילדים אשר נמצאים במשמורת האב מזה תקופה, בחזרה למצב ששרר טרם מתן פסק הדין, או להורות עתה על משמורת משותפת.

12. דומה, כי עם הצבת השאלה על מכונה, מצויה גם התשובה.

צודקת המערערת כי ילדים אינם ח"ו כ"חפץ" אשר מועבר מיד ליד חדשות לבקרים.

יציבות בחיי הילדים הינה מהמפורסמות שאינן נצרכות לראיה.

במקרה דנן, ביקשנו עם הגשת הערעור לקבל דיווח הן אודות המצב השורר לאחר פסק הדין, והן אודות איכותו והשפעתו על הילדים.

אין מקום לחזור ולפרט את אשר הובא לעיל בהרחבה, ואשר ממנו עולה באופן חד משמעי כי חל שינוי דרסטי לטובה במצבם של הילדים, למעט אולי במצבו של הבן הגדול וכפי שתואר לעיל, וכי נראה כי לפחות לעת הזו, הגיעו הילדים למעין "מנוחה ונחלה" ובמיוחד רגיעה.

יתר על כן, התסקיר האחרון יש בו משום תימוכין לכך שצדק בית משפט קמא באשר הורה, לרבות העדפת המשמורת בידי האב על השארתה בידי האם.

13. עם זאת, יש לחזור ולהדגיש כי לא מצאנו כאילו האם אינה ראויה להיות משמורנית וכשאין אנו נדרשים לטענות אלו או אחרות, שטען המשיב אודות התנהלותה.

בכך מצטרפים אנו לאשר נטען מטעם המערערת, כי אם אכן מהווה היא סכנה לילדים, לא היו נקבעים הסדרי הראייה הנרחבים, כפי שנקבעו.

בנושא זה יש להדגיש, כי בסופו של יום מבחינת הקשר האינטנסיבי עם הילדים, הרי מדובר, אכן, בהסדרי ראייה שאינם שונים מהותית ודומה כי ככל שהרוחות יירגעו, יכול ואכן ניתן יהיה בעתיד לבחון שינוי אשר נקבע על ידי בית משפט קמא.

ודוק, קביעת בית משפט קמא והמלצת התסקירים עניינם כי מדובר במעבר שייבחן בחלוף שנה, על כל המשתמע מכך.

אכן, אין ספק כי כפי שצויין לעיל "הזמן עושה את שלו", אולם בסופו של יום – וזאת יש לזכור – אשר אמור לעמוד הן בפני ביהמ"ש והן בפני ההורים, טובתם של הילדים.

14. המסקנה העולה, לרבות מאשר תואר בתסקיר, כי טובתם של הילדים שלא לשנות מהמצב הקיים, לפחות בשלב זה, ובמיוחד שאין מקום לשינוי תכוף מעת לעת.

15. מצופה עתה גם מהמערערת, לנסות ולהשלים עם המצב דהיום, לפחות עד שיחלוף המועד שנקצב לבחינת מצב זה, ולהקדיש את עיקר מאמציה להמשך קידום הקשר והטיפול בילדים באופן המיטבי.

16. לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו.

הפיקדון יוחזר למערערת באמצעות באת כוחה.

השופט ד"ר קובי ורדי, סג"נ:

אני מסכים.                                                                  

השופט חגי ברנר:

אני מסכים.

הוחלט בהתאם לפסק דינו של השופט שנלר.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ה, 16 יולי 2015.