שאלת משמורת משותפת ומימד הזמן

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בת' יפו (כב' השופטת גליק) מיום 4.2.2015 (תמ"ש 43191-02-14) אשר קיבל את תביעת המשיב (להלן: האב) וכך גם את המלצות שירותי הרווחה למתן משמורת זמנית, למשך שנה, לאב על שלושת ילדיו.

רקע עובדתי ופסק הדין:

2. הצדדים נישאו בשנת **** ומנישואיהם אלו נולדו בתם ילידת ***** (להלן: הבת) ושני בניהם, האחד יליד ****** (להלן: הבן הגדול) והשני יליד ****** (להלן: הבן הצעיר) (להלן: הילדים). הצדדים התגרשו בחודש ***** , ובהתאם להסכם הגירושין, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, משמורת הילדים ניתנה למערערת (להלן: האם).

האב הגיש תביעה להעברת המשמורת אליו, כאשר לטענתו חיי הילדים בבית האם הפכו לגיהינום, תוך שהם חיים באווירת טרור ופחד, לרבות טענה של הזנחת הילדים על ידי האם ועוד טענות הקשורות להתנהלותה של האם.

3. בית המשפט הפנה וציטט מתסקיר שירותי הרווחה מיום 3.9.14 בו צוין כי אכן האם היא המטפלת העיקרית בילדים וכי היא אוהבת את הילדים ומעניקה להם חום ואהבה. כך גם היא מהווה דמות משמעותית עבורם והילדים קשורים לאם. עם זאת, עולים קשיים רבים בהתנהלותה בהתמודדות ומימוש חלק מהצרכים החיוניים שלהם, כגון שמירה על ביטחונם ושיתוף פעולה עם מסגרות החינוך. אכן, על פי הדיווחים שהתקבלו חל שיפור בהתנהלותה והיא מביעה נכונות לקבל סיוע, אך עדיין קיימים קשיים רבים בתפקודה אשר מצריכים ליווי והדרכה.

בכל הקשור לתפקודו של האב, מדובר באב המעורב בחיי ילדיו ומשתף פעולה עם מסגרות החינוך. כאשר גם האב מהווה דמות משמעותית לילדים אשר אוהבים אותו וקשורים אליו. ניכר גם כי האב משקיע מאמצים רבים על מנת להוכיח שקיימת בעייתיות בתפקודה של האם לרבות מעקב אחריה, צילומה, דליית אינפורמציה מהילדים והגשת תלונות למשטרה. עם זאת, צוין כי ניתן להתרשם כי החשש שמעלה האב הוא ממשי ואובייקטיבי, אם כי עורכת התסקיר לא שוכנעה שאכן דרך זו מטיבה עם הילדים.

כך הודגש כי רמת הקונפליקט שקיימת בין ההורים גבוהה מאוד, תוך בחירה בהעצמה והבלטה של החולשות והקשיים של בן הזוג האחר, כשהילדים עצמם חווים קונפליקט נאמנויות תוך ניצול המצב, וכשניסיונות ההורים פוגעים ומזיקים לילדים.

בדו"ח זה צוין כי נשקלה אפשרות להמלצה על משמורת משותפת, אולם טרם גובשה ההמלצה והדבר מצוי בבדיקה.

בהמשך פסה"ד הפנה בית המשפט לתסקיר נוסף מיום 23.10.14, אשר בו נקבע כי בעת שנדרשת בחירה בין ההורים, ההתרשמות הינה כי תפקוד האב טוב יותר, אולם לאור הצורך לבחון את תפקודו והתארגנותו במצב שכזה, ההמלצה הינה כי המשמורת תינתן לאב באופן זמני, לשנה, אשר במהלכה ייערך מעקב.

בעניין הסדרי הראיה, האם ציינה כי היא מתכוונת לעבור להתגורר בי' וכי היא תוכל לראות את הילדים בכל סוף שבוע שני ובחגים, כל זאת תוך כאב רב, אך בחוויה שלה, כך בתסקיר, האב לא הותיר לה ברירה אלא להתרחק ממנו. עם זאת צוין כי קיימת חשיבות רבה להמשך קיום קשר צריף וקבוע בין האם לילדים, גם אם היא אינה משמורנית.

בסופו של יום הומלץ כי המשמורת תועבר כאמור לאב למשך שנה וכי הסדרי הראיה יתקיימו פעמיים בשבוע כולל לינה, אם האם לא תעתיק מקום מגוריה, וכך גם כל סוף שבוע שני כולל לינה.

4. בית המשפט הפנה לחקירתה של עורכת התסקיר, אשר ציינה כי היא בוודאי מסכימה שיינתן פסק דין למשמורת משותפת, וכי זה הדבר הנכון וכך סברה מלכתחילה. אולם, כאשר הוצג הדבר בפני ההורים האם סירבה לקיום משמורת משותפת, הואיל ואינה בוטחת באב והיא לא מאמינה כי הוא ירפה ממאבקו ולכן נאלצה להמליץ את אשר המליצה תוך הוספה כי "...אני מסכימה עם בית המשפט, כי המשמורת צרכיה (כך במקור) להיות משמורת משותפת. אולם, כאמור, היא סירבה לכך כי היא סברה שהאב לא יקבל את הורותה".

בית המשפט ציין כי ניסה להביא את הצדדים להסכמה בדבר משמורת משותפת, אולם הדבר לא עלה בידו וכי גם בסיכומיה טענה האם אודות רמת הקונפליקט הגבוהה בין הצדדים, עד כדי אי-יכולת לנהל משמורת משותפת.