שאלת מועד איזון המשאבים

לפני תביעה רכושית שבמרכזה הועלתה שאלת מועד איזון המשאבים.

העובדות

1.         הצדדים הינם בני זוג שנישאו זל"ז  כדמו"י ביום  17.6.86.

2.         מנישואיהם נולדו לצדדים ארבעה ילדים (שאחד מהם בגיר כיום).

3.         ביום 20/3/03 הגישה האשה את תביעותיה לבית משפט זה למזונות (תמ"ש 13970/03), למשמורת (תמ"ש 13971/03) והתביעה הרכושית דנן. האשה הגישה תביעת גירושין לביה"ד הרבני ביום 22/8/04.

4.         בחודש מרץ 2006 עזבה האשה את דירת הצדדים.

5.         הצדדים התגרשו בג"פ ביום 20/6/06.

השאלה השנויה במחלוקת

לאור גירושי הצדדים ביום 20/6/06, האם יש לאזן את רכוש הצדדים ליום הגירושין או ליום הגשת תביעת הגירושין, או ליום הקרע.

טענות הצדדים

טענות התובעת

1.         לאור סרובו של הבעל לתת לאשה את גיטה, נאלצה האשה להגיש את תביעת הגירושין בביה"ד הרבני, כאמור ביום 22/8/04.

2.         בדיון בבית הדין הרבני ביום 25/11/04 הודיע הבעל על סרובו להתגרש, ועל כן נקבע מועד להוכחות.

3.         מועד ההוכחות בוטל עקב בקשה שהגיש הבעל בה טען כי הוא מסכים להתגרש, אך בדיון ביום 20/9/05 טענה באת כוחו כי "זה היה ברגע של חולשה, אני מבקשת לקבוע מועד להוכחות", ואכן כב' ביה"ד קבע מועד חדש להוכחות.

4.         דיון הוכחות ראשון התקיים ביום 9/2/06, ולאחריו היה אמור להתקיים דיון נוסף, אולם קודם המועד שנקבע הודיע הבעל כי הוא מעוניין להתגרש, והצדדים אכן התגרשו, כאמור, ביום 20/6/06.

5.         על פי סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן:"החוק") נקבע כי מועד איזון המשאבים יהיה עם מועד פקיעת הנישואין. סעיף 8 לחוק המאפשר לביהמ"ש להפעיל שיקול דעת ולקבוע מועד אחר כמועד איזון המשאבים, מותנה בקיומן של נסיבות מיוחדות וחריגות, אשר אינן מתקיימות במקרה דנן.

6.         נהפוך הוא, במקרה דנן, התנהגות הבעל (סרובו לתת גט) מהווה שיקול חשוב בהימנעות משימוש בסעיף 8 לחוק. משסרב הבעל ליתן גט אין הצדקה לחרוג מהכלל הקבוע בסעיף 5 ולעשות שימוש בסעיף 8 לחוק ולהקדים את מועד האיזון. אין לתת לנתבע להינות מפרי סרבנותו, על ידי צבירת זכויות שמחציתן שייכות לתובעת. על כן, יש לקבוע את מועד איזון המשאבים כמועד גירושי הצדדים.

טענות הנתבע

1.         האשה הגישה את תביעותיה, כאמור, ביום 20/3/03. בכתב התביעה טענה האשה כי לפני כ-3 חודשים הגיעו חיי הנישואין של הצדדים למבוי סתום וכן טענה כי כשל כוחה להמשיך ולשאת את חייה במחיצתו של הבעל, וברצונה לשים קץ למסכת הייסורים שלה ושל הילדים.       

2.         בחודש מרץ 2006 עזבה האשה מרצונה את דירת הצדדים.

3.         כתב התביעה לגירושין הוגש ע"י האשה ביום 22/8/04 בלי שהיתה לאשה כל עילת גירושין והצדדים התגרשו בסופו של דבר בהסכמה  ביום 20.6.06 ללא הסכם ממון.