שאלת זכותו של עו"ד לעתור בשם עצמו לביטול נוהל גביה של רשות המסים

המבקש עתר בדרך של המרצת פתיחה כנגד המשיבים, בבקשה כי בית המשפט יצהיר על בטלות הנוהל של רשות המסים, המאפשר, לטענתו, לפקידי המס לערוך קיזוזי מסים שלא בהתאם לחוק קיזוז מסים, במסווה של עיקול לפי פקודת המסים (גביה).

המשיבים סוברים כי העתירה נגועה בהיעדר עילה ודינה לדחייה על הסף.

הרקע לבקשה ועילותיה

1. המבקש הינו עורך במקצועו, המייצג נישומים מול רשות המסים. המבקש עתר בשנת 2014 כנגד המשיבים, בנוגע לנוהל הנזכר לעיל, לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ (בג"צ 6812/14). בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 14.3.16 נקבע כדלקמן: " בעצתנו וייעוצנו חזר בו העותר מעתירתו תוך שמירת זכותו לפנות לערכאה האזרחית המוסמכת. העתירה נמחקת. לא יהיה צו להוצאות".

2. בחודש מאי 2016 הגיש המבקש את עתירתו לבית משפט זה, תוך שהוא חוזר על הטענות שנכללו בעתירה לבג"צ, התוקפות את הנוהל בדבר קיזוז החזרי מס המגיעים לנישומים, בהתאם לפקודת המסים (גביה). המבקש טוען כי פקידי המס מקזזים החזרי מס המגיעים לנישומים, תוך התעלמות מהוראות חוק קיזוז מסים, תש"ם-1980 (להלן-"חוק קיזוז מסים"), במסווה של עיקולים לפי פקודת המסים (גביה) (להלן-"פקודת הגביה"). לטענתו, רשות המסים אינה רשאית להטיל עיקול צד שלישי כנגד עצמה מכוח פקודת הגביה ולכן עליה לפעול רק בהתאם לחוק קיזוז מסים, המחייב משלוח התראה לנישום, לפני ביצוע קיזוז.

עמדת רשות המסים

3. לגופה של העתירה, נטען על ידי המשיבים, כי הפעולות נשוא העתירה אינן פעולות קיזוז מכוח חוק קיזוז מסים, אלא עיקולים המוטלים מכוח פקודת הגביה, לשם גביית חוב מס סופי, בר גביה, והמבקש אינו יכול לכפות על רשות המסים לפעול על פי הבנתו. עוד נטען, כי מערכי המס הן ישויות שונות ועצמאיות (אגף מס הכנסה, אגף המכס והמע"מ, אגף מיסוי מקרקעין), הפועלות לפי חקיקה ספציפית (פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק מיסוי מקרקעין), המעניקה סמכויות ספציפיות, ומפעילות מערכות גביה נפרדות ולכן, ביצוע עיקולים בין מערכי המס השונים, היא פעולה של עיקול אצל צד שלישי, כמפורט בפקודת הגביה.

4. לדעת המשיבים, דינה של הבקשה הוא דחייה על הסף. בהקשר זה, נטען כי היה על המבקש להגיש תובענה מטעם נישום ספציפי, שניזוק כתוצאה מהטלת עיקול לפי פקודת הגביה. לטענת המשיבים, המבקש "מתעבר על ריבו של אחר" בעוד הנפגע הישיר (הנישום), אינו עותר לבית המשפט, בגין הנזק שנגרם לו. הטענה היא, כי המבקש אינו מצביע על נזק פרטני או עתידי ביחס לעצמו וכי המבוקש מבחינתו הוא בגדר "תיקון עולם".

5. המשיבים סבורים כי הסעד המבוקש הוא אקדמי גרידא ואין מקום להגשת הליך כללי. לדעתם, פסק הדין שניתן בבג"צ 6812/14 לא רק שלא פתח את הדלת בפני המבקש, להגשת הליך "כוללני- הצהרתי" בבית משפט זה, אלא מלמד כי המבקש מנוע מלפעול בדרך זו.