שאלת התחייבות בהסכם גירושין של בעל נתבע לרכוש דירה בסכום מסויים

  מבוא:

1.      הצדדים הינם בני זוג לשעבר, גרושים זה מזו מאז שנת 2001. התובעת עתרה לאכיפת הסכם הגירושין שנחתם בינה לבין הנתבע, בעין או בשווה כסף, כשעיקר התביעה נסבה על התחייבות הנתבע בהסכם הגירושין לרכוש עבורה דירה בסכום של 120,000$.

  תמצית העובדות:

 2.      הצדדים נשאו זל"ז בשנת 80 והתגרשו כאמור בשנת 2001. מקשר הנישואין נולדו להם 3 ילדים, כיום בגירים. הנתבע הינו נכה בשיעור 100% בגין פגיעה בעיניו. אין חולק כי מהלך חיי הנישואים היה הנתבע המפרנס העיקרי.

 3.      א.      בין הצדדים נחתם הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני ביום 10/09/2001.

          ב.      בסעיף 6(א) להסכם זה הצהירה התובעת כי הינה: " מוותרת על כל זכויותיה לטובת הבעל ביחס לכל הרכוש המשותף שכולל בית בודד ב- XXX  ... לרבות כל רכוש אחר שלא צוין, וכי הרכוש הנ"ל יישאר ויהיה ע"ש הבעל לבדו...".

         ג.       מנגד, התחייב הבעל בסעיף 6(ב) ו-6(ד) למכור את בית הצדדים ב-XXX, ומתמורת הדירה להעביר סכום של 120,000$ לידי בא כוחה של התובעת " לצורך קניית בית ב- XXX עבורה ".

         ד.       כן התחייב הנתבע לשלם לתובעת דמי מזונות בסך חודשי של 1,500 ש"ח, וזאת עד לקיום הוראת סעיף 6(ב), היינו העברת 120,000$ לתובעת לצורך רכישת דירה. משמורת הילדים נקבעה אצל הנתבע, אולם נקבע כי באם תחזיק התובעת בילדים, ישלם לידיה הנתבע דמי מזונות בשיעור של 1,000 ש"ח לכל ילד.

          ה.     לאחר גירושיהם המשיכו הצדדים להתגורר תחת קורת גג אחת. בסמוך לאחר מועד הגירושין, נמכרה דירתם המשותפת תמורת סך של 195,000$.

          ו.      ב-26/8/02 רכש הנתבע דירה ברח' XXX (הידועה כחלקה XX בגוש XXX) בסכום שהצדדים חלוקים עליו ונע בין 100,000$ ל-120,000$, והצדדים עקרו מושבם לדירה זו. הדירה נרכשה על שם הנתבע בלבד. במועד החתימה על ההסכם חתמה התובעת על מסמך הכתוב בכתב יד והנושא את הכותרת: "תצהיר-אישור".

                 במסמך זה אישרה התובעת כי היא:

                    "מסכימה כי הדירה ברח' XXX תירשם על שמו של XXX ומאשרת כי XXX.. עמד בכל התחייבויותיי כלפיי בעניין הסכם הגירושין בינינו... לרבות סעיף רכישת דירה ואין לי כל תביעה ו/או תובענה כספית כלפיו בנושא זה או בנושא אחר".

 4.      הצדדים הגישו תצהירים ונחקרו על תצהיריהם.

 5.      א.      לטענת התובעת , נעתרה לבקשת הנתבע כי הדירה שתירכש עבורה על פי התחייבותו בהסכם הגירושין, תירשם על שמו למשך 5 שנים, וזאת לצורך קבלת מענקים והטבות להם היה זכאי כ"נכה צה"ל", אולם מעולם לא התכוונה לוותר על ביצוע הסכם הגירושים המקורי והעברת סך של 120,000$ לידיה (הנתבע הודה בקבלת מענק מותנה בסך 70,000$ בחקירתו - עמ' 17 לפר' ש' 8).

          ב.      כן לטענת התובעת, לצורך התארגנותו של הנתבע לקראת מעבר לדירה משל עצמו, אפשרה לו להתגורר יחד עימה בדירה, אולם בעבור מספר חודשים, משהבינה כי אין בדעת הנתבע לעזוב את הדירה, דרשה ממנו זאת במפגיע. בתגובה, דרש ממנה הנתבע כי תסלק ידה מהדירה, הואיל וזו שייכת לו. מכאן תביעתה, במסגרתה עותרת התובעת:

                   כי יוצהר כי הנתבע לא מילא אחר התחייבותו שבהסכם הגירושין לעניין הדירה ולעניין תשלום דמי מזונות בסך 1,500 ש"ח לחודש.

                   ולחלופין, לחייבו בתשלום סך של 628,000 ש"ח.

 6.      יצוין כי עובר להגשת התביעה, פתחה התובעת הליך של מימוש פסק דין בהוצל"פ, אולם זה נסגר לאור תנית שיפוט בהסכם הגירושין המסמיכה את בית המשפט לענייני משפחה להכריע במחלוקות שיתגלעו בין הצדדים.

7.      לטענת התובעת, הנתבע הינו בעלים של 2 דירות נוספות, בעכו ובקריות, בעוד שלטענת הנתבע הדירה בעכו שייכת לאחיו הגדול, והדירה בקריות הינה בבעלות בנותיו (עמ' 17 לפר').