שאכר נ' אחידה

פסק דין

לפנינו תביעת התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

הנתבעת העסיקה את התובע, כפועל במסגרת פרוייקט של שחזור ושיקום קברים ישנים בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. בית הקברות נמצא בסמוך לשכונת מגוריו של התובע -שכונת ראס אל עמוד.

אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת עבודתו של התובע היתה מיום 1.1.08 עד ליום 4.4.10. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם התובע פוטר או התפטר.

גרסת התובע בכתב התביעה, שאת תוכנו אישר במסגרת עדותו הראשית, היתה שהוא פוטר ביום 4.4.10 על ידי מר עמראן אבו סביתאן (להלן: "עמראן"). אין מחלוקת שעמראן אבו סביתאן הוא מנהל עבודה בפרוייקט שחזור הקברים בו הועסק התובע.

לטענת התובע, עמראן פיטר אותו על רקע סכסוך משפחתי בין משפחת התובע לבין משפחה אחרת בראס אל-עמוד לאחר שבני המשפחה האחרת איימו לתקוף את התובע בזמן עבודתו. לדברי התובע, עמראן פיטר את התובע בשל האיומים הנ"ל, מכיוון שביקש למנוע עימות אלים בשטח העבודה.

הנתבעת הכחישה את טענת התובע כי פוטר. בכתב הגנתה, שתוכנו אושר על ידי העד מטעמה מר יוסי גיל, המכהן כסמנכ"ל תפעול של הנתבעת, טענה הנתבעת כי עובר להפסקת עבודתו של התובע נפגשו התובע ואביו עם סמנכ"ל התפעול וסיפרו לו על הסכסוך עם המשפחה השכנה וביקשו לאפשר לתובע לעבוד באתר אחר של הנתבעת, בבית הקברות בגבעת שאול, אך הנתבעת לא נזקקה לעובד נוסף בגבעת שאול והדבר הובהר לתובע ולאביו בפגישה, שהסתיימה בטונים צורמים. לטענת הנתבעת, לאחר פגישה זו התובע חדל לעבוד אצל הנתבעת.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי עמראן הינו מנהל עבודה מטעם הנתבעת בפרוייקט וכי אין לו כל סמכות לקבל או לפטר עובדים.

בדיון לפנינו העידו התובע ואביו מטעם התובע ומר גיל העיד לנתבעת.

לאחר ששמענו את עדויותיהם של העדים ואת טענות הצדדים, אנו סבורים שהעובדות שביסוד סיום עבודתו של התובע מעידות על כך שפוטר ולא על התפטרותו.

הצדדים אינם חולקים על כך שהתקיימה פגישה בין התובע ואביו לבין מר גיל במשרדו של מר גיל, בה סיפרו התובע ואביו למר גיל על הסכסוך שבין משפחת התובע לבין משפחה שכנה בראס אל עמוד. התובע העיד כי פגישה זו התקיימה על פי דרישת עמראן, שלא רצה בהמשך עבודתו של התובע בבית הקברות בהר הזיתים לאור האיומים שקיבל התובע. עדות זו של התובע מהימנה עלינו.

בהקשר זה נציין כי טענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה הסכסוך האמור לא הוכח בראיה ממשית וכי ישנו ספק אם אכן התקיים הסכסוך הנטען, אינה מקובלת עלינו. מר גיל בעדותו אישר כי לאחר שפגש בתובע ובאביו הוא התקשר לעמראן וזה אישר לו את דבר הסכסוך בין המשפחות, ויש בכך תמיכה לגרסת התובע כי הוא נשלח למר גיל לפי דרישת עמראן שלא רצה בהמשך עבודתו של התובע בבית הקברות בהר הזיתים. גם האפשרות התיאורטית שהתובע יותקף לאו דווקא באתר העבודה אינה שוללת את העובדה שהוא קיבל איומים כי יותקף במקום עבודתו, הנמצא בסמוך לשכונת ראס אל עמוד, ומכל מקום האיום היה ממשי דיו כדי להניע את עמראן לשלוח את התובע ואביו אל מר גיל למציאת פתרון תעסוקתי לתובע מחוץ לאתר בית הקברות בהר הזיתים.

אין מחלוקת שבפגישה של התובע ואביו עם מר גיל ביקש התובע לקבל עבודה בבית העלמין בגבעת שאול. בכתב ההגנה נטען שניתנה לתובע תשובה שלילית לבקשה זו בו במקום. בעדותו טען מר גיל כי הוא ביקש לבחון עניין זה והשיב לתובע תשובה שלילית לאחר שבוע או שבועיים. כך או כך, אין מחלוקת שהתובע קיבל תשובה שלילית לבקשתו לעבוד בגבעת שאול.

התובע העיד שלאחר שקיבל ממר גיל תשובה שלילית, הוסיף עמראן לעמוד בסירובו להעסיק את התובע בעבודה בבית הקברות בהר הזיתים ופיטר אותו לאחר יומיים נוספים בהם עבד.

הנתבעת לא הביאה לעדות את עמראן, ומקובלת עלינו טענת התובע בסיכומיו כי אי הבאתו של עמראן לעדות מותירה את טענת התובע בדבר פיטוריו על ידי עמראן ללא גרסה נגדית. עדותו של התובע מהימנה עליה לגופה. גרסת התובע סבירה שכן עמראן הוא זה ששלח את התובע למר גיל בעקבות האיומים שקיבל התובע, והוא אישר באזני מר גיל את אמיתות טענת התובע בדבר סכסוך שקיים בין משפחת התובע למשפחה שכנה.

טענתה העיקרית של הנתבעת היא שעמראן כלל לא היה מוסמך לפטר את התובע. לטענת הנתבעת, מר גיל הוא בעל הסמכות הבלעדית לפטר עובדים בנתבעת, וכשם שהתובע ואביו פנו אליו למציאת מקום עבודה חלופי, כך היה מוטל עליהם לפנות למר גיל לאחר שעמראן עמד על סירובו להמשיך להעסיק את התובע בבית הקברות בהר הזיתים והם לא היו רשאים להסתמך על אמירה זו או אחרת של עמראן כהודעת פיטורים, שכן עמראן כלל לא היה מוסמך לפטר את התובע, וככל שעמראן אכן סרב להמשיך להעסיק את התובע בבית הקברות בהר הזיתים חרף הודעת מר גיל בדבר העדר אפשרות להעסיק את התובע בגבעת שאול, אי הגעת התובע לעבודה על פי הוראות עמראן מהווה התפטרות, שכן אי ההגעה של התובע לעבודה היוותה הפרה של הוראות בעל הסמכות בחברה (מר גיל) לפיהן על התובע להמשיך את עבודתו בבית הקברות בהר הזיתים.

כאמור, אנו מאמצים כממצא עובדתי כי הסיבה להפסקת עבודתו של התובע בנתבעת היתה סירובו של עמראן להמשיך ולהעסיק את התובע. בנסיבות אלה, נשאלת השאלה אם התובע פוטר או התפטר?

לדעתנו, השאלה אם לפי כללי הניהול הפנימיים של הנתבעת היה עמראן מוסמך לפטר את התובע, אם לאו, אינה שאלה מכריעה. גם אם לפי כללי הניהול הפנימיים של הנתבעת לא היתה בידי עמראן סמכות לפטר את הנתבע, הרי שכאשר הוא בפועל הורה לתובע להפסיק את עבודתו בבית הקברות בהר הזיתים, הוא ביצע פעל אקט של פיטורים כלפי התובע ואקט זה מחייב את הנתבעת. לעניין זה די בקיומה של "סמכות נחזית" אצל עמראן, כלומר: די בכך שהתובע היה רשאי באופן סביר להסתמך על דברי עמראן כדברים שבאים מפי בעל סמכות, ואין התובע צריך להוכיח שעמראן היה בפועל מוסמך לפטרו על פי כללי הניהול הפנימיים של הנתבעת (דב"ע נג/3-193 דוד גבאי נ. מימי מבואות ירושלים בע"מ, פד"ע כז 260).

אנו סבורים שכמנהל עבודה בשטח בית הקברות, ולאור האופי הבלתי מקצועי של העבודה בה הועסק התובע, רשאי היה התובע להסתמך על הוראת עמראן כהוראה של בעל סמכות לפטרו וכדי להפריך זאת היה מוטל על הנתבעת להוכיח אחרת. כאמור, אי הבאתו לעדות של עמראן נזקפת לחובת הנתבעת בהקשר זה. בהקשר זה נעיר הנתבעת לא הוכיחה כי היא מביאה לידיעת עובדיה באופן ברור את חלוקת הסמכויות בחברה לעניין קבלה לעבודה ופיטורים.

לאור האמור, אנו קובעים כי התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, כפי שתבע.