שאייביץ נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת התובע לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדרו ביום 13.6.2013.

אציין כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, כפי שהדין מכתיב, ואולם אתייחס אליה לגופה, במסגרת הסמכות הטבועה של ביהמ"ש לתביעות קטנות לנהוג כראות עיניו בהקשר של סדרי דין.

כתב התביעה הוגש ביום 17.1.2013, והזימון לדיון נשלח לכתובת "ארבל 22, כרמיאל", שהיא הכתובת אשר ציין התובע בכתב התביעה שלו.

מועד הדיון הראשון שהיה קובע ליום 18.4.2013 הגיע, ולא הייתה התייצבות מטעם התובע. מטעמים של התחשבות בתובע, תובענתו לא נמחקה, אלא נקבע מועד נוסף לדיון.

מועד נוסף נקבע ליום 13.6.2013, וזימון נוסף לדיון נשלח לתובע, על פי הכתובת אשר מסר – אותה כתובת אשר מצוינת ככתובתו העדכנית במסגרת הבקשה לביטול פסק דין. פעם נוספת, הושב אישור המסירה כ"לא נדרש". לאחר שנציגת הנתבעת התייצבה בשתי הפעמים, ולאחר שאישור המסירה חזר כ"לא נדרש", התובענה נדחתה בהיעדר התייצבות, תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת.

תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 קובעת: "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".

משמע, ככל שהזימון נשלח לכתובת שמסר התובע במסגרת ההליך (וכך נעשה), חזקה שההמצאה הייתה כדין. העובדה שהתובע אינו דואג ליטול את דברי הדואר הנשלחים אליו או שאינו דואג לעקוב אחר מועד הדיון (אשר נדחה בהיעדר התייצבותו למועד נוסף), אינה עומדת לזכותו של התובע, אלא לחובתו.

בנסיבות העניין, התובע קיבל את יומו בבית המשפט, ואף יותר מפעם אחת, אולם בחר שלא לעקוב אחר מועד הדיון ולא ליטול דברי דואר (אשר הושבו כ"לא נדרש", ולא בגין סיבה אחרת אשר יכולה להעלות חשש כי התובע שינה כתובתו או שאירע אירוע מיוחד אחר בהקשר זה) – ולפיכך הבקשה לביטול פסק דין נדחית.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: