שאולי רן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול חב' ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 24.5.2012, לפיו חויבו המבקשות לשלם למשיב סך של 125,000 ₪ [בתוספת שכ"ט עו"ד + מע"מ], בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה לו בתאריך 21.9.2006.

לטענת המבקשות, בפסק הדין לא נוכו מלוא תגמולי המל"ל. כמו כן, טוענות המבקשות, כי לא ניתן להבין מה הן הראיות אותן מצא בית המשפט כבעלות משקל ומהן העובדות והממצאים אשר נקבעו וכיצד אלה הביאו את בית המשפט לפסוק למשיב פיצוי.

המבקשות מוסיפות וטוענות, כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, בין היתר, בשל מצבו הכלכלי של המשיב, אשר הוכח.

מנגד, טוען המשיב, כי יש לדחות את בקשת המבקשות. לטענתו, סיכויי הערעור להתקבל אפסיים וכי טענת המבקשות, לפיה לא תוכלנה להיפרע מהמשיב במידה וישולם פסק הדין, הינה טענה סתמית ואינה נתמכת בהנמקה או ראיה. עוד טוען המשיב, כי הוא אדם נורמטיבי מן היישוב, ללא כל בעיות כלכליות וכי הפקיד מיידית את שכר טרחת המומחה כפי שנקבע ע"י בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיב, בכתב הערעור, בפסק הדין וביתר המסמכים שבפני, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

בעת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע, על בית המשפט לשקול, מחד, את סיכויי ההצלחה בערעור ומאידך, את "מאזן הנוחות". קרי, האם ניתן להשיב את המצב לקדמותו במידה ויזכו המערערות בערעור שהגישו לאחר שפסק הדין בוצע [ראה: א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית), עמ' 674].

ככלל, הגשת הערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין והדבר ייעשה במקרים חריגים. כמו כן, נטל השכנוע להיעתרות לבקשה מוטל על המבקש [ראה: ע"א 1143/09 מגדלי השמש מ.ה (1990) בע"מ נ' ברגרין אליאש, לא פורסם, 24.5.2009]. במקרה דנא, לא ניתן לומר כי המבקשת עמדה בנטל להוכחת הצורך בעיכוב ביצוע פסק הדין.

בנוסף, כאשר מדובר בפסק דין כספי, הנטייה היא שלא לעכב ביצוע פסק דין. לעניין זה ראה בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מג (2) 172:

"מכאן הכלל הנוסף, כי כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע, כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור; ואולם מצבו הכספי הקשה של החייב אינו צידוק לעכב ביצוע".

בנסיבות אלו, ברי כי אינטרס המבקשת הינו כספי גרידא, ולכן הרציונאל המובא לעיל חל.

לפיכך, לא התרשמתי כי סיכויי הערעור גבוהים, אם בכלל. יתרה מכך, חשש המבקשות, כי במידה ויתקבל הערעור לא תוכלנה להשיב את המצב לקדמותו, אין בו ממש. שכן, המשיב עובד באותה עבודה בה עבד קודם לתאונה. לפיכך, לא התרשמתי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקשות תישאנה בהוצאות המשיב, בגין בקשה זו, בסך כולל של 1,200 ₪.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: