שאולי ואח' נ' לייקין ואח'

פסק דין

הצדדים לתביעות, העובדות הצריכות להן וטענות הצדדים

1. מונחת בפני תובענה בסך 72,387 ₪ שהוגשה ע"י עוה"ד שייקה שאולי (להלן: "התובע" / "הנתבע שכנגד") כנגד מר פבל לייקין (להלן: "הנתבע" / "התובעת שכנגד") וכן תביעה שכנגד בסך 372,947₪.

2. התובע הינו עו"ד במקצועו בעל זכות ציבורית להפעלת מונית שמספרה 4233 (להלן: "הזכות הציבורית"). הנתבע הינו נהג מונית במקצועו והיה במועדים הרלוונטיים לתובענה בעל רכב המשמש כמונית מסוג פולקסווגן מספר רישיון 7389525 (להלן: "הרכב"/ "המונית"). בעקבות מודעה שפרסם התובע באינטרנט, נכרת בין הצדדים הסכם ביום 8.10.2007 ולפיו שכר הנתבע מהתובע את הזכות הציבורית מיום 8.10.2007 ועד ליום 7.10.2008 תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 1,500₪ (להלן: "ההסכם"/"החוזה"). תוקף ההסכם הוארך פעמיים לתקופות בנות חודשיים והגיע לסיומו ביום 7.2.2009, עד מועד זה שילם הנתבע את דמי השכירות החודשיים. להבטחת מלוא ההתחייבויות מסר הנתבע לתובע שיק ביטחון בסך 10,000 ₪ "במידה וצד ב' לא יעמוד בהתחייבויותיו." אין חולקין, כי לאחר שהתעוררו מחלוקות בין הצדדים פרע התובע את שיק הביטחון.

3. זה המקום להעיר, כי למרות שהרכב בבעלות הנתבע נרשם הוא על שם התובע, בעל הזכות הציבורית, וזאת בהתאם לנוהלי משרד התחבורה. בעניין זה העיד עד התביעה מר חיים דרזי: "..יש בעל זכות ציבורית ויש בעל רכב. בעל הזכות הציבורית תמיד הרכב נרשם על שמו למרות שהוא לא שלו בפועל, יש נהג שרוכש רכב שזה המונית, בעל הזכות הציבורית משכיר אותה לנהג ואז המוצר הזה נהפך למונית.." (עמ' 7 ש' 27 – 30). לפיכך, לבעל הזכות הציבורית נשלחים בין היתר מסמכי רישוי המונית ודוחו"ת תעבורה. הסרת המספר מעל המונית כרוכה באישור בעל הזכות הציבורית.

4. במהלך תקופת השכירות ביצע הנתבע מספר עבירות תנועה וקיבל בגינן דוחו"ת שנרשמו על שם התובע (לטענת הנתבע, מדובר בשני דו"חות בלבד, ראו עדותו בעמ' 71 שו' 5). לגבי אחד מהדו"חות ביקש הנתבע מהתובע לייצג אותו ובין הצדדים הוסכם בעל פה כי שכר הטרחה יהא 2,500 ₪ + מע"מ. אלא שבטרם התקיים דיון ראשון בהליך ביקש הנתבע מהתובע להפסיק את הייצוג. בין הצדדים התעורר ויכוח לעניין שכר הטרחה. התובע טען כי זכאי למלוא שכר הטרחה בעוד הנתבע טען כי לכל היותר על התובע לקבל שכר טרחה ראוי הנגזר מפעולותיו בתיק.

5. כעולה מנספח ב' לכתב ההגנה, עם סיום ההתקשרות נשוא הזכות הציבורית פנה הנתבע לתובע במכתב (שאינו נושא תאריך) וביקש ממנו להתלוות אליו למשרד הרישוי במטרה לבצע את הפעולות הנדרשות לשם השבת הזכות הציבורית והחזרת הבעלות במונית לידיו (הטעויות במקור): "ברצוני להזכיר לכה על סיום הסכם בינינו של רישיון הפעלת המונית 4233 בתאריך 8.2.2009. מבכש את נוכחותך בתאריך 8.2.2009 בשעה 8:30 בבוקר במשרד הרישוי בחולון... (בכשה להבי לי צ'ק שלי על סך של 10,000 ₪ שנמצה בידך לביטחון הסכם)." אין חולקין כי במועד זה נמנע התובע מלהתייצב במשרד הרישוי. לטענת הנתבע, בתאריך זה התייצב לבדו במשרדי חברת המונים, חברת מוניטקס, והפקיד את המונה וכובע התאורה שעל גג המונית פנה למשרד הרישוי והמתין לתובע.

6. ביום 2.2.2009 שלח התובע מכתב לנתבע ובו התנה הוא את התייצבותו במשרד הרישוי בתשלום שכר הטרחה "אין כל מניעה מטעם הח"מ להתייצב במשרד הרישוי.. ואולם.. בהעדר סילוק מלא וסופי של התחייבות התשלום בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין... הרי שלא תהא כל התייצבות מטעם הח"מ."

7. ביום 8.2.2009 שלח הנתבע מכתב לתובע ובו טען הוא, בין היתר, כי בסמוך לסיום ההסכם כרת חוזה עם בעל זכות ציבורית אחרת ולפיכך, הימנעות התובע מלשחרר את הזכות הציבורית בתום תקופת השכירות מהווה הפרת חוזה וגורמת לו נזקים. הנתבע ביקש מהתובע לחתום על המסמכים הדרושים במשרד הרישוי לשחרור הזכות הציבורית מרכבו. וכן כתב הוא: "יובהר למען הסר ספק, כי בשל העובדה כי לא הואלת להופיע במשרד הרישוי.. במועד תום תקופת השכירות, נאלצתי לשוב ולהתקין את המונה וכובע התאורה חזרה על המונית, לשם הקטנת נזקיי וכי עד להסדרת העניין, בכל מקרה איני מתכוון לשלם דמי שכירות." (סעיף 11).

8. להשלמת התמונה יצוין כי כעולה מנספח ז' לכתב ההגנה, בין הנתבע לאדם בשם לידז'ינסקי אדי (להלן: " לידז'ינסקי ") נכרת הסכם לפיו שכר ממנו הנתבע זכות ציבורית להפעלת מונית שמספרה 353 מיום 8.2.2009 ועד ליום 8.2.2010 תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 1,200 ₪. כעולה מהקבלות המצורפות (נספח 14 לתצהיר הנתבע), שילם הנתבע לכאורה את דמי השכירות בגין התאריכים 8.2.2009 – 3.11.2009 ללידז'ינסקי.

9. ביום 9.2.2009 שלח התובע מכתב לנתבע נושא הכותרת "שכ"ט עו"ד בגין ביטול הייצוג" במסגרתו אישר הוא את קבלת מכתב הנתבע מיום 8.2.2009 ובו כתב הוא: "לא יסולק החוב ע"ס 2,500 ₪ בצירוף ריבית ומע"מ כדין, לאלתר, הרי שלא יהא מנוס מהפקדת השיק לפירעון.. מהות השיק בין היתר לכסות השחתת זמן התעסקות של הח"מ מפאת התנהגותו הפרועה של אדוני בכבישים, דבר שגרם לח"מ הפסדים ניכרים ובעיקר ההתעסקות בייצוג ופניות לביהמ"ש ולמשטרת ישראל.".

10. בתאריך 10.2.2009 שלח הנתבע מכתב לתובע נושא הכותרת "סילוק של התחייבות התשלום עבור טיפול בתיק משטרה" במסגרתו בין היתר כתב הנתבע לתובע (הטעויות במקור): "ללא אפשרות לקבל ממכה תשובה ברורה כמה מגיה לכה, נשלח לכה צ'ק אל סך 600 ₪. תקבל את המגיה לכה לפי תאריף המקובל לצירוף מע"מ כדין ותחזיר לי חשבונית." למכתב צורף שיק מספר 30361552 לפקודת התובע בסך 600 ₪ שמועד פירעונו 10.2.2009.

11. ביום 24.3.2009 הוגשה ע"י הנתבע, במסגרת הליך אחר, המרצת פתיחה שנדונה בפני כב' הש' אהוד שוורץ. במסגרת תביעה זו בקש הנתבע לקבל פסק דין הצהרתי שלפיו מלוא הזכויות במונית שייכות לו; להורות למשרד הרישוי להעביר את הבעלות על המונית על שמו תוך שינוי מספר הזכות הציבורית מ- 4233 ל-353; להורות לתובע (בהליך דנן) להשיב לו שיק ביטחון ע"ס 10,000 ₪.

ביום 18.10.2009 ניתן פסק דין ולפיו הורה ביהמ"ש למשרד הרישוי להעביר את הבעלות במונית ע"ש הנתבע ולמחוק את מספר הזכות הציבורית של התובע מרישיון הרכב (ה"פ 175215/09). לגישת הנתבע, רק ביום 6.12.2009 הצליח להסיר את הזכות הציבורית מרכבו בעזרת פסיקתא.

12.בתאריך 11.6.2009 הוגשה ע"י התובע התביעה העיקרית בתיק זה. במסגרת התביעה דרש התובע תשלום סך של 72,387 ₪, הכולל תשלום עבור 125 ימי איחור בהחזרת הזכות הציבורית (עד למועד הגשת התביעה), במכפלת הסך של 500 ₪ ליום כקבוע בהסכם; סך של 2,887 ₪ עבור שכר הטרחה בהליך התעבורתי; אובדן זמן השתכרות והוצאות בסך של 7,000 ₪. ביום 14.7.2009 הגיש הנתבע תביעה שכנגד בסך 16,000 ₪ אשר תוקנה ביום 16.2.2010 והועמדה על הסכום של 372,947 ₪, כפי שיפורט בסעיף 25 להלן.

12. ביום 13/10/09 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בפניי. בשל העובדה שרישיון רכב הנתבע היה בתוקף עד ליום 15.10.2009 (ראו ת/6) ולשם חידושו נדרש כאמור אישור/ התייצבות התובע, הצעתי לצדדים את ההצעה הבאה, בין היתר מתוך תקווה ואמונה שהדבר יוביל לפתרון הסכסוך (הפעוט, בעיני, סכסוך שצמח לממדים חסרי כל פרופורציה בהמשך): "הצדדים ייגשו מחר למשרד הרישוי ויבצעו העברה הדדית כך שרישיון הרכב יחזור להיות על שמו של הנתבע והוא יוכל להעביר טסט לאוטו והזכות הציבורית תוחזר לאלתר לתובע. כך יצומצמו הנזקים הנטענים ויעמדו על פרק זמן מוגדר, קרי מיום 8.2.2009 ועד ליום 14.10.2009. התביעה שבפני תמשך ותקצב בהתאם לפרק הזמן הנ"ל וכל צד יהיה חופשי לטעון את טענותיו לעניין החוב הכספי." הנתבע הסכים בעוד התובע התנה את הסכמתו בתשלום הסך 3,000 ₪ המהווה חודשיים דמי שכירות. עוד הצהיר התובע לפרוטוקול: "מחר בשעה 10:00 הצדדים מתחייבים להתייצב במכון "מ.מ.מ" ברח' הירקון בר"ג לצורך חידוש הרכב. תוך 15 יום ממחר הצדדים מתחייבים להסיר את הזכות הציבורית של התובע מהרכב של הנתבע. מחר בשעה 10:00 אפגש עם הנתבע ואז הוא יעביר לי את הסכום המוסכם בסך 3,000 ₪. מובן לי כי הסכום הזה משולם בשלב זה ע"פ הוראת ביהמ"ש מבלי להודות בכל טענה ובמסגרת פסק הדין הסופי אם ייפסק שעלי להחזירו אני מתחייב לעשות כן." ההסכמות קיבלו תוקף של החלטה כאשר הבהרתי כי צד שיפר הסכמה זו יהיה צפוי להליכים לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש.

13. למחרת היום שילם הנתבע לתובע את הסך 3,000₪ והרכב עבר את המבחן השנתי. קיימת מחלוקת בין הצדדים האם התובע חתם על הטופס המאשר את ביצוע המבחן השנתי או שמא נטל את השיק לידיו ונמלט. מכל מקום, לגרסת הנתבע בסופו של דבר הצליח "להעביר את הרכב טסט". כמו כן, התעורר ויכוח בין הצדדים באשר לסדר הפעולות על פי המתווה שהוסכם בביהמ"ש ובכלל זה האם הסרת הזכות הציבורית משמעותה התייצבות בחברת מוניטקס להסרת המונה והכובע ורק לאחר מכן התייצבות במשרד הרישוי (כטענת התובע) או להיפך (כטענת הנתבע).

14. בעניין זה התנהלה חלופת מכתבים כדלקמן: ביום 25.10.2009 שלח התובע לנתבע מכתב ובו כתב הוא: "הלקוח יתאם עם הח"מ לצורך הפקדת המונה, סגירת החשבונות לטובת חברת המונים ולעשות את כל הסידורים הנחוצים, ע"מ להעביר/ להחזיר הזכות הציבורית לידי הח"מ נקיה מכל דוח, חוב או תשלום כזה או אחר." ביום 26.10.2009 השיב ב"כ הנתבע לתובע: "מרשי המציא לך את כל הדרוש וכזכור הוא הפקיד בידך גם שטר ביטחון. הוא ימתין לך מחר, 27.10 בשעה 7:30 בבוקר במשרד הרישוי בחולון כדי להשלים את התהליך." למחרת (27.10.2009) שלח ב"כ הנתבע לתובע מכתב נוסף: "מאחר ואמרת לי אתמול כי אינך יכול להופיע היום במשרד הרישוי הרי שמרשי יחכה לך במשרד הרישוי מחר 28.10 בשעה 8:00 כדי לבצע העברת בעלות. לאחר מכן תעשה הפקדת הכובע כנדרש. נא לאשר." בתגובה השיב התובע בכתב ידו על גבי המכתב: "הנוהל הוא – שקודם מורידים מונה ורק לאחר מכן פונים למשרד הרישוי כמוסכם מיום 26.10.2009 אהיה בחברת המונים ביום 28.10.2009." התובע המציא לתיק אישור מיום 28.10.2009 שלפיו לכאורה הגיע למוניטקס בתאריך הנ"ל. כך או כך ועל רקע מחלוקת זו, הזכות הציבורית לא הוסרה מהמונית על פי המועד שקצבתי בהחלטתי וכל צד מאשים את הצד שכנגד בתוצאה זו.

15. בסופו של יום הוסרה הזכות הציבורית רק ביום 6/12/10, או אז ניתק הקשר הגורדי בין התובע לבין הנתבע. למעשה, מיום 7/2/09 – היום בו הסתיים ההסכם, ועד ליום 6/12/10, נותרו הצדדים קשורים זה בזה – רכבו של הנתבע רשום ע"ש התובע והזכות הציבורית של התובע רשומה ע"ש הנתבע. כל צד מאשים את השני באי ניתוקו של הקשר; כל צד בא לצד האחר בדרישות כספיות גבוהות. בפסק דין זה עליי להדרש לשאלת הגורם האחראי למחדל, ולנזקים שנגרמו לצד הנפגע כתוצאה ממחדל זה.

16. כבר זה המקום לציין שלמרות שמדובר בסכסוך פשוט וממוקד, הצליחו הצדדים לסרבלו ולסבכו שלא לצורך. הצדדים בחרו לנהל הליך ארוך ומסורבל במהלכו הכבידו בכתבי בית דין הפרושים על פני עמודים רבים ולהם מספר רב של נספחים, התקיימו לא פחות משלוש ישיבות הוכחות שנמשכו שעות רבות ובמסגרתן נשמעו עדים רבים, רובם מעבר לצורך ובחריגה מגדר המחלוקת. במהלך ההליך הערתי לצדדים לא אחת על ההתנהלות המתוארת. אין בכוונתי להגרר בפסק דין זה לטענות הרבות ולהכפשות שהוחלפו בין הצדדים; אין בכוונתי להגרר למלל הרב שנשפך; לעדויות המיותרות שנשמעו. אתייחס אך ורק לאותן טענות ועדויות הדרושות לי לשם הכרעה.