שאול נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.5.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 47% נכות מיום 12.1.00 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1יש להחזיר עניינו של המערער בפני הוועדה לעררים נשוא הערעור לאור הטעויות הטכניות שנפלו בהחלטת הוועדה הנובעות ככל הנראה מרישומים בלתי מדויקים של מזכירות הוועדה.

כך לדוגמא בסעיף 12 לפרוטוקול נרשם תאריך מוטעה של חוות הדעת של ד"ר וינר, כאשר המועד שנרשם הוא 12.1.00 במקום 12.12.00 המועד הנכון של מתן חוות הדעת.

2.2הוועדה לא נמקה החלטתה באשר למועד תחולה (פרט להתייחסותה לחוות הדעת של ד"ר וינר אשר מועד חוות הדעת נרשם בצורה שגויה על ידי הוועדה) כפי שנצטוותה בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי 49184-11-11, אשר הפנה לפסק הדין של בית הדין האזורי בתיק 20964-12-11 וזאת בהתייחס לכל המסמכים הרפואיים שהונחו בפני הוועדה בעניין מועד תחולה.

2.3בניגוד לטענות המשיב אין לחייב את הוועדה להתייחס פעם נוספת לתקנה 15 שכן אף אחד מהצדדים לא ערער על קביעת הוועדה בעניין האמור.

הטעות של הוועדה בעניין האמור בהפנותה לוועדה קודמת משנת 2008 לעניין קביעתה כי יש להפעיל תקנה 15 היא טעות טכנית באשר למועד הוועדה אליה הפנתה כשמדובר בוועדה מתאריך 21.12.2010 ולא בוועדה משנת 2008 אולם אין בכך כדי לגרוע מהחלטת הוועדה וממשמעות החלטתה המשפטית והרפואית, מדובר בפגם פרוצידוראלי בלתי מהותי שאינו יורד לשורשו של עניין. בעוד שבכל הקשור למועד התחולה קיימת משמעות בתאריך בו נוקבת הוועדה הן מבחינה רפואית והן מבחינה משפטית.

3.טענות המשיב:

3.1אין חולק, כי הוועדה נשוא הערעור לא מלאה אחר שתי הוראות מפסק הדין מכוחו התכנסה, הן לעניין מועד התחולה והן לעניין תקנה 15, אלא שהמערער מבקש כי בית הדין יורה על החזרת עניינו לוועדה רק לעניין מועד התחולה.

משנפל פגם בהחלטת הוועדה משזו לא מילאה אחר הוראות פסק הדין ואף אם פגם זה לא נכלל בערעור שהוגש על ידי המערער לבית הדין, הרי שאין להתעלם מהחלק האחר מפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה שלא מולא על ידה וזאת אף אם כאמור פגם זה לא צוין על ידי המערער בהגישו ערעור לבית הדין.

3.2בשים לב לאמור הסכים המשיב להחזיר עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל למילוי פסק הדין כדלקמן:

א-הוועדה תנמק מדוע קבעה את יום תחילת הנכות בשורשי כפות ידיו של המערער ליום 12/1/00 כאשר חוות הדעת עליה הסתמכה הוועדה בסעיף 23 לישיבתה מיום 27/7/11 הינה מיום 12/12/00 ובהסתמך על כל המסמכים הרפואיים המונחים בפניה לעניין זה.

ב-לעניין תקנה 15 – תשקול הוועדה מחדש הפעלת תקנה 15 בהתחשב במקצועו של המערער, מסוגלותו לחזור לעבודתו או לעיסוקו והירידה הניכרת ולא זמן מוגבל בהכנסותיו לגבי הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות ועל פי מועד קביעת דרגת הנכות היציבה בגין כלל פגימותיו.

3.3עם זאת, ציינה ב"כ המשיב במסגרת הדיון שהתקיים בתיק בפני הרשמת דרוקר, כי יש מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש שבפניה לא יעמוד פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 8/5/13 שזה נשוא הערעור כאן זאת מאחר כי נראה שהוועדה נעולה בדעתה באופן שחוזרת על קביעות קודמות בנוגע למועד התחולה מבלי לבצע את פסק הדין ולעניין תקנה 15 מפנה לקביעות שאינן קיימות ולא ממלאת אחר הוראות פסק הדין בבית הדין הארצי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי: