שאול גולן נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בע"פ 8763-03-16, מיום 6.12.2016, שניתן על ידי כב' הרכב השופטים: נ' בן-אור; ר' וינוגרד; ו-א' דראל. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בירושלים, מיום 18.8.2015, בת"פ 5008/07 (כב' השופט ד"ר א' גורדון), והתקבל חלקית הערעור על גזר הדין, מיום 19.1.2016.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 8.11.2007, הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים, הכולל שישה אישומים, שבמסגרתם יוחסו למבקש העבירות הבאות: גניבה בידי מנהל, לפי סעיף 392 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (9 עבירות באישום הראשון; 3 עבירות באישום השני; מספר רב של עבירות באישום השלישי; 3 עבירות באישום החמישי; ו-3 עבירות באישום השישי); רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין (6 עבירות); ומרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

           בחלק הכללי של כתב האישום, נמסר כי "מרכז שלם" (להלן: המרכז) הינו מכון מחקר אקדמי הפועל בירושלים, ומעסיק כ-80 עובדים ועמיתי מחקר. המרכז עוסק, בעיקר, בתחום ההיסטוריה והארכיאולוגיה של עם ישראל, ופעילותו ממומנת מתרומות של תורמים פרטיים. עד סוף שנת 2004, פעל המרכז בישראל באמצעות עמותה (להלן:העמותה), אשר ניהלה מספר חשבונות בנק בארץ ובוושינגטון די.סי. מתחילת שנת 2005, עבר החלק הארי של פעילות המרכז לחברה בשם "מרכז שלם בע"מ", שנוסדה בנובמבר 2004 (להלן: החברה). נטען בכתב האישום, כי בתקופה הרלבנטית, ניהל המרכז את מערך הכספים שלו באמצעות החברה והעמותה. עוד מסופר בכתב האישום, כי המבקש הינו רואה חשבון במקצועו, אשר עבד במרכז משנת 1999 ועד אמצע חודש דצמבר 2005, "מועד בו פוטר ולא הורשה להכנס למבני 'מרכז שלם'". כנטען בכתב האישום, במהלך השנים 2005-2003, שימש המבקש בתפקיד סמנכ"ל כספים ותפעול של העמותה, וכן חשב וסמנכ"ל כספים ותפעול של החברה. במסגרת תפקידו, רשאי היה המבקש לפעול בשם העמותה והחברה, והיה אחראי בפועל על ניהול כספי הגופים הללו, בארץ ובחו"ל. כמו כן, החזיק המבקש בכרטיס אשראי, והיה רשאי למשוך כספים באמצעות כרטיס זה, אך זאת אך ורק לצרכי המרכז ולא לצרכיו הפרטיים. נטען בחלק הכללי של כתב האישום, כי: "במהלך השנים 2005-2003, רשם [המבקש] וגרם לאחר לרשום, רישומים כוזבים במסמכי תאגיד, גנב כספים ונכסים השייכים לתאגידים, הכל כמפורט להלן בכתב אישום זה".

3. באישום הראשון נטען כי, במהלך שנת 2004, הורה המבקש על העברת כספים מהחשבון בחו"ל לחשבון של אדם המקורב לו, בסכום של 95,200 דולר, ובהמשך נטל סכום זה לכיסו; באישום השני נמסר, כי בדרך דומה גנב המבקש סכום של 14,400 דולר השייך למרכז; האישום השלישי עניינו במשיכת כספים רבים על ידי המבקש, בסכום מצטבר של 65,219 דולר, מחשבון הבנק בארה"ב, באמצעות כרטיס האשראי שהועמד לרשותו, ונטען כי המבקש שלשל כספים אלו לכיסו; האישום הרביעי עוסק בצבירת ימי חופשה ופדיונם. נטען, בהקשר זה, כי במהלך התקופה בה הועסק המבקש במרכז, הוא הורה למנהלת החשבונות במרכז לרשום על שמו ימי חופשה נוספים לאלה שעמדו לרשותו, ולשלם לו סכום של 103,077 ₪, כפדיון ימי חופשה, שלא כדין. נטען, כי סכום זה התקבל על ידי המבקש במרמה ובנסיבות מחמירות; במסגרת האישום החמישי, יוחסה למבקש משיכת סכום של 14,506 דולר שנטל לחשבונו הפרטי; עניינו של האישום השישי ברכב ממוגן, שהיה רשום על שם העמותה, ואשר נמכר על ידי המבקש, ביום 15.12.2004, בסכום של 47,000 ₪, אותו נטל לעצמו.

4. המבקש כפר באשמות שיוחסו לו, ולפיכך התנהל משפט הוכחות, שבסיומו הודיע כב' השופט ח' לי-רן, ביום 13.6.2012, על זיכויו של המבקש מכלל העבירות שבכתב האישום. ביום 22.7.2012, ניתנו על ידי השופט לי-רן "עיקרי הכרעת הדין", ובהם נימוקי הזיכוי, תוך הבעת צער על העיכוב בהעברתם לידי הצדדים.

5. המשיבה לא השלימה עם זיכויו של המבקש, והגישה, ביום 4.9.2012, ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר טענתה העיקרית היא כי בית משפט השלום לא איפשר למשיבה להביא את כלל ראיותיה במסגרת פרשת התביעה, ולהשלים את חקירותיה בבית המשפט. עוד נטען, כי בית משפט השלום סירב לאפשר למשיבה להגיש מסמכים רלבנטיים, ומנע מהמשיבה להשלים את חקירתו הנגדית של המבקש. נטען בנוסף, כי טעה בית משפט השלום משלא קבע ממצאי עובדה ומהימנות בהכרעת דינו, וזאת ביחס לשאלה, האם המבקש נטל את הכספים שהגיעו לידיו ברשות, או שמא "ללא קבלת רשות, תוך רישום כוזב במסמכי המרכז".

6. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר הרלבנטי, החליט בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 3.10.2013, לקבל את ערעור המשיבה, ולבטל את הכרעת דינו של בית משפט השלום, וזאת על יסוד הטעמים הבאים:

א.        בנימוקי הזיכוי נמנע בית משפט השלום מלקבוע ממצאי עובדה וממצאי מהימנות, "בזיקה לכל אישום ואישום".