שאול בסקון נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי ערר על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג, סגן הנשיאה) לפיה שוחרר העורר בערובה, בתנאי "מעצר-בית" מלא בבית אחיו בירושלים, בכל שעות היממה.

2.נגד העורר הוגש כתב-אישום בבית-משפט קמא, שבו יוחסה לו עבירה של סחר בסם מסוכן – לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, בכך שביום 7.8.13 מכר לעד התביעה אברהם צ'ונה סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 1.6 גרם נטו. במקביל להגשת כתב-האישום, הוגשה נגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים.

3.בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה, וכפועל יוצא – על קיומה של עילת מעצר נגדו. בית-משפט קמא עיין בחומר החקירה והגיע לכלל מסקנה, כי יש בחומר זה ראיות לכאורה לביסוס האישום. כן קבע בית-משפט קמא, כי קמה עילת מעצר נגד העורר, בשל חזקת המסוכנות הנובעת ממהות העבירה המיוחסת לעורר. עם זאת, מצא בית-משפט קמא, כי לנוכח חלוף הזמן הניכר מאז האירוע ועד לחקירתו של העורר, ובהתחשב במהות הסם שנמכר וכמותו, ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר בדרך של "מעצר בית".

4.הערר מופנה כלפי קביעת בית-משפט קמא, לפיה קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה המיוחסת לעורר. לחלופין, מופנה הערר בעניין תנאי חלופת המעצר, ומבוקש כי "מעצר הבית" יוגבל לשעות הלילה בלבד, בכדי לאפשר לעורר להמשיך לעבוד. בהקשר האחרון טוען העורר, כי נִשא לאחרונה ורעייתו בחודש התשיעי להריונה, וכי ככל שיוותרו תנאי השחרור בערובה על כנם, עלול הוא לאבד את מקור פרנסתו במקום העבודה החדש שבו השתלב לפני כשלושה חודשים.

5.המשיבה מבקשת לדחות את הערר, מטעמי בית-משפט קמא.

6.לאחר עיון בחומר החקירה, סבורני כי יש לקבל את הערר באופן חלקי. עֵד התביעה אברהם צ'ונה הגיע לביתו של העורר לאחר תיאום טלפוני שנעשה באמצעות הטלפון הנייד של אשת העורר. צ'ונה נסע לביתו של העורר ברכבו של עד התביעה שאול לוי, אשר לא היה עד למפגש שבין השניים. לאחר שצ'ונה עזב את דירתו של העורר, הוא נתפס כשבידיו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.6 גרם. בחקירתו במשטרה טען צ'ונה, כי לא קיבל את הסמים מהעורר, שאותו הוא מכיר, אלא מאדם אחר, בשם איציק, שעִמו נפגש ברח' האפרסמון בשכונת גילה בירושלים. העורר לא הכחיש בחקירתו, כי צ'ונה הגיע לביתו, אך טען שהמפגש היה על-רקע חברי וכי לא מסר לצ'ונה סמים. לא קיימות ראיות קבילות נוספות נגד הנאשם, פרט לתשתית הנסיבתית האמורה.

7.ספק אם קיימות לפנינו ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של העורר במובן ההלכה שנפסקה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)). הראיות לכאורה שנאספו על-ידי המאשימה, הִנן נסיבתיות ולא חד-משמעיות. הן מקימות אמנם פוטנציאל להרשעה, אך לנוכח גרסתו של צ'ונה, לא ניתן לשלול את האפשרות לפיה הסם נרכש על-ידו עוד בטרם הגיע לדירת העורר, ובפרט כאשר צ'ונה טען בהודעתו, כי לא קנה את הסם מהעורר אלא מאדם אחר. לפיכך, חומר החקירה אינו מקים תשתית ראייתית בעוצמה כזאת שתצדיק מעצר עד לתום ההליכים אגב שחרור בערובה בתנאי "מעצר בית" מלא. בנסיבות אלו של חולשת הראיות לכאורה, ובהתחשב בסוג הסם – חשיש, בכמות הסם שנמכרה – 1.6 גרם, כמו-גם בעובדה שחלף פרק-זמן ניכר יחסית מאז האירוע ועד לחקירתו של העורר, מן הראוי להקל בתנאי השחרור בערובה, ולאפשר לעורר לצאת לעבודה.

אשר על כל האמור לעיל, מתקבל הערר במובן זה שסעיפים ג' ו-ד' להחלטת בית-משפט קמא ישונו, באופן שהעורר ישהה ב"מעצר בית" בביתו (ולא בבית אחיו), אך יוכל לצאת מהבית לעבודה (בחנות שבה הוא מועסק היום, על-פי הפרטים שנמסרו בהודעת בא-כוחו) ולתכלית זו בלבד, בכל יום בין השעות 08:00 ל-21:30. יתר תנאי השחרור בערובה יוותרו על כנם.

על המזכירות להמציא עותק מההחלטה לשירות המבחן.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, במעמד ב"כ המאשימה, הסנגור והנאשם.

יורם נועם, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: