שאויש נ' אבו אלהוא

פסק דין

התביעה שלפנינו, שהוגשה ביום 19.2.09, מתייחסת לתאונת דרכים שאירעה ביום 17.9.08 ברחוב צלאח אדין בירושלים (להלן- התאונה), ואשר היו מעורבים בה מונית של התובע (להלן- שאוויש) ורכב של הנתבע (להלן- אכרם).

שאוויש מבוטח על ידי הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן- הכשרת הישוב) ולטענתו בסעיף 6 בכתב התביעה, הוא פוצה על ידי החברה בסכום של 4,967 ₪ ועל כן הוא דורש, במסגרת התביעה שלפנינו, נזקים נוספים בסך 10,622 ₪.

סכום זה כולל הפסדים שנוכו על ידי הכשרת היישוב בסך 6,464 ₪, ירידת ערך בסך 975 ₪, השבתת ימי עבודה למונית בסך 600 ₪, בלאי בסך 583 ₪, וכן עוגמת נפש בסך 2,000 ₪.

ביום 13.9.09 ניתן פסק דין בהיעדר התייצבותו של אכרם (להלן- פסק הדין).

אכרם הגיש ביום 22.11.09 בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ההליכים בתובענה שלפנינו וזאת, בין היתר, עקב תביעה שהוגשה נגדו על ידי הכשרת הישוב ביום 7.6.09 בבית משפט השלום בירושלים (ת.א 6445/09), וכן עקב אי קבלת ההזמנה לדין.

ביום 23.12.09 ניתנה החלטה לפיה פסק הדין בוטל.

אשר לבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה שלפנינו נקבע כי על אכרם להגיש בקשה לאיחוד הדיון בשני התיקים תוך 30 ימים.

בינתיים ניתן פסק דין ביום 20.12.09 בת.א. 6445/09 על ידי כב' השופטת ליפשיץ, ובו נקבע על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כי מוטלת אחריות לתאונה על אכרם בשיעור של 20% בלבד.

כתוצאה מכך, הגיש אכרם ביום 3.2.10 בקשה לביטול פסק הדין בתביעה שלפנינו עקב מעשה בית דין, הואיל ואיחוד הדיון ירד מן הפרק.

בתגובתו מיום 18.2.10 לבקשה לביטול פסק הדין עקב מעשה בית דין טוען שאוויש כי פסק הדין בת.א. 6445/09 אינו מחייב אותו, והוא עומד על זכותו לנהל את התיק ומבקש הזדמנות להוכיח את תביעתו.

הואיל ושאוויש, כאמור, מבוטח על ידי הכשרת הישוב ובמסגרת התביעה שלפנינו פעל למעשה בלעדיה- התבקשה הכשרת הישוב להגיש תגובה, אולם בחרה שלא לעשות כן.

עיון בפסק דינה של כב' השופטת ליפשיץ בת.א. 6445/09 מעלה כי פסק הדין ניתן אמנם על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט , אולם הוא ניתן לאחר שכב' השופטת ליפשיץ שמעה את עדויות הנהגים, בחנה את תמונות רכבו של שאוויש ומיקום נזקיו, וכן את התמונות ממקום התאונה (שורות 7-8 לפסק הדין).

מכאן, שכב' השופטת ליפשיץ כבר פסקה למעשה בשאלת האחריות וקבעה כי אחריותו של אכרם לתאונה הינה בשיעור של 20%, ומתוך כך משתמע כי אחריותו של שאוויש לתאונה הינה בשיעור של 80%, הואיל ולא היה מעורב בתאונה כל רכב נוסף מלבד רכביהם של אכרם ושאוויש.

התורה של "מעשה בית דין" קובעת כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין על ידי ערכאת ערעור ובין על ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם טענה העומדת בסתירה לקביעה זו.

במסגרת הדוקטרינה של "מעשה בית דין" קיימים שני כללים עיקריים – "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא".

ההלכה בענין זה סוכמה בע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561 ובע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1), 642.

"השתק עילה" מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך.

מאידך, "השתק פלוגתא" מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסויימת, שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת, וזאת בהתקיים ארבעת התנאים הבאים:

א.הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא;