שאהין נ' עיריית סחנין

פסק דין

על דרך סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט

התובענה שבפני, תובענה לפיצוי בגין נזק גוף נטען, הנובע מאירוע תאונתי אשר אירע לתובע, ביום 23.9.2003.

בתיק זה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ולאחר שבוטל, הוסמכתי על ידי הצדדים לפסוק בתובענה בפסק דין לפשרה, על דרך סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

לטענת התובע, ביום 23.9.2003, עת הלך התובע על מדרכה המצויה בעיר סח'נין, נתקל במכסה בור ביוב אשר בלט ממקומו, ובעקבות אותה נפילה סבל מנזקי גוף, כאשר בבדיקה רפואית נמצא כי שבר את ידו, וידו גובסה לתקופה ממושכת.

לטענת התובע, הנתבעת אחראית לנזקי הגוף מהן סבל וסובל, שכן לטענתו מדובר ברשות מקומית האחראית על התחזוקה והאחזקה השוטפת של הדרכים והמדרכות המצויים בתחום שיפוטה, ולטענתו הנתבעת התרשלה באי תיקון המפגע הבטיחותי, אי גידור המפגע, ואי נקיטת אמצעי בטיחות שונים (לרבות התקנת שילוט ואזהרה מתאימים).

במישור הנזק, הנתבע לא טען לנכות רפואית בגין נזקי הגוף, וטענותיו התמצו בפיצוי בגין כאב וסבל, פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר, הוצאות ועזרת צד ג'.

הנתבעת מנגד, טענה בסיכומי טענותיה, כי התובענה הינה לקויה, באופן בו כתב התביעה אינו מפרט במדויק את מקום אירוע התאונה, או את שעת התאונה, ולעמדתה, אי ציון מקום התאונה באופן מלא ומפורט, מונע בדיקה מפורטת של נסיבות התאונה, וככל שאין ודאות כי התאונה אירעה בתחום אחריותה של הנתבעת (שכן יכול והתאונה אירעה בחלק של אותו כביש, אשר מצוי בבעלות פרטית), הרי שאין להטיל עליה לשאת בנזקו של התובע.

מעבר לאמור, טוענת הנתבעת, כי גרסת התובע אינה אמינה, אינה מפורטת, ועולים סימני שאלה מתיאור פציעתו במסמכים הרפואיים מול תיאור פציעתו בכתב התביעה. עוד מוסיפה הנתבעת כי יש להטיל על התובע רשלנות תורמת, לאור הנסיבות המפורטות על ידי התובע עצמו – נסיבות אשר ממילא לא ניתן היה לבררן עקב עמימותו של כתב התביעה. טענה נוספת ואחרונה אשר הועלתה על ידי הנתבעת, היתה היעדר יריבות בין הצדדים, שכן הכביש הנטען הינו כביש שאינו כביש עירוני, ולכן אינו באחריות הרשות המקומית.

לאחר שקילת טענות הצדדים, תוך מתן המשקל הראוי לנזקיו של התובע ולנסיבות הנטענות של האירוע התאונתי מחד , ובאיזון מול טענות הנתבעת לגבי האשם התורם של התובע, עמימות כתב התביעה ועמימות פירוט הטענות, ויתר הטענות אשר הועלו על ידי הנתבעת, ולאור העובדה כי הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 9,000 ש"ח. לסכום זה ייווסף שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט בשיעור של 15% + מע"מ מהסך כאמור.

התובע פטור מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום, י"ד סיון תשע"ב, 04 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: