שאהין נ' משרד החינוך התרבות והספורט ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש בקשה למחיקת התובענה ללא צו להוצאות. בבקשה ציין, כי מלבד בא כוח הנתבעים 1 ו-3, העומד על פסיקת הוצאות, כל היתר מסכימים למבוקשו. לפיכך בהחלטתי מיום 12.5.13 ציינתי כי התובענה תימחק, וביקשתי את תגובת בא כוח הנתבעים 1 ו-3 לעניין ההוצאות. לאחר הגשת תגובתו, הודיע התובע על הסכמתו לדחיית התובענה. בנסיבות אלה מתייתר הצורך לדון בסוגיית זכות הנתבעים 1 ו-3 להגיב על הבקשה למחיקה (ולא רק בעניין ההוצאות). עם זאת בשים לב לתוכן תגובת בא כוח נתבעים אלה, ראיתי להרחיב קימעא גם בסוגיה זו.

2.פרקליטם המלומד של הנתבעים 1 ו-3 הגיש תגובה, הכתובה בלשון משתלחת שאינה הולמת עורך-דין ואין בה יחס של כבוד לבית-המשפט. מטעם זה, הוריתי לו להגיש תגובה מתוקנת, וכך עשה. עם זאת, בתגובה המתוקנת חזר על טענתו, ולפיה היה על בית המשפט לבקש את תגובתו גם בנוגע למחיקת התובענה (שכן לדעתו יש להורות על דחיית התובענה) ולא רק בנושא ההוצאות.

3.תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת לאמור:

(א) רצה תובע ... להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת.

(ב) בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט.

(ג) סירב בית המשפט לבקשה והתובע ... לא המשיך בתובענה, רשאי בית המשפט לדחותה.

מלשון הוראה זו עולה כי תובע רשאי לבקש הפסקת התובענה (לרבות מחיקתה) וכי ההחלטה אם להיענות לבקשה זו, בתנאים או בלי תנאים, מסורה בית-המשפט. רק אם בית-המשפט מסרב לבקשה והתובע בוחר שלא להמשיך בדיון, רשאי בית-המשפט לדחות את התובענה.

זכות הנתבע להתנגד למחיקה ולבקש את דחיית התובענה מוטלת אפוא בספק.

4.אמנם נכון, נתבע רשאי להתנגד להפסקת ההליכים ולעמוד על המשך ניהולם. לכן עקרונית רשאי נתבע להגיש תגובה לבקשה מעין זו.

ואולם במקרה דנן לא זו בלבד שמתוכן בקשת התובע עלה כי כל הנתבעים הסכימו למחיקת התובענה כשהמחלוקת בינו לבין בא כוח הנתבעים 1 ו-3 הסתכמה בסוגיית הוצאות, אלא שעמדה זו עולה בקנה אחד עם עמדת הנתבעים 1 ו-3 בכתב הגנתם.

5.בכתב ההגנה ביקשו הנתבעים 1 ו-3 כי התובענה נגד הנתבע 1 תימחק על הסף שכן הוגשה זו נגד גוף אשר אינו אישיות משפטית הניתן להיתבע. בנוגע לנתבעת 3 ביקשו כי התובענה נגדה תידחה על הסף ברם על יסוד הנימוק שפורט - היעדר עילה או היעדר יריבות (והיעדר יריבות היא פן אחר של היעדר עילה) – ניתן להורות על מחיקת תובענה על הסף, ולא דחייתה (ראה תקנה 100 לתקנות).

בהמשך נתבקשה אמנם דחיית התובענה מחמת התיישנות ברם ברי כי אם אין עילה אין גם התיישנות, ולכן בקשה זו חלופית לבקשת המחיקה.

בנסיבות אלה לא תישמע התנגדות הנתבעים 1 ו-3 למחיקת התובענה, שהרי בהיענות לבקשת התובע מקבלים את מבוקשם.

6.הזכות לטעון בעניין ההוצאות נובעת לא רק מעמדת הנתבעים 1 ו-3, כפי שמצאה ביטוי בבקשת התובע, אלא גם מלשון תקנה 154(ב) לתקנות. כאמור, הנתבעים 1 ו-3 פעלו לפי החלטת בית-משפט והגישו את תגובתם. הגעתי למסקנה כי אין לפסוק לטובתם הוצאות.

ראשית, מתשובת התובע לתגובה הראשונית של הנתבעים 1 ו-3 עולה כי התובע ניהל משא ומתן עם העירייה (הנתבעת 3) ולכן הוסכם בינו לבין גברת טל מגן, נציגת הנתבעים 1 ו- 3, על מתן ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 24.5.13 (לאחר מתן ארכה קודמת). כן עולה מהתשובה כי ביום 2.5.13 שוחח טלפונית עם גברת מגן ועדכן אותה על אודות המשא ומתן. בשיחה זו הודיעה גברת מגן כי הטיפול בתיק הועבר לעורך-דין והציעה כי התובענה נגד הנתבעים 1 ו-3 תימחק ללא צו להוצאות. באותו יום התקשר שוב התובע לגברת מגן והודיע לה כי הגיע להסדר עם העירייה, ולכן מקבל את הצעתה (למחיקת התובענה ללא צו להוצאות).

כמסתבר, כבר ביום 28.4.13 הגיש בא כוח הנתבעים 1 ו-3 כתב הגנה, וכאשר פנה אליו התובע כדי לקבל את הסכמתו למחיקה, סירב הלה לכך ועמד על פסיקת הוצאות.

הסכמה שהושגה בין התובע לבין נציגת הנתבעים 1 ו-3 מחייבת את הצדדים, ולא ניתן לחזור ממנה ללא נימוקים שיצדיקו לעשות-כן. נימוקים מעין אלה לא ניתנו.

שנית, הגם שלפי החלטתי הגיש בא כוח הנתבעים 1 ו-3 תגובה מתוקנת, אין להשלים עם הלשון שנקט בתגובתו המקורית, וראוי כי הדבר ימצא ביטוי באי-פסיקת הוצאות.

7.סוף דבר, אני מורה על דחיית התובענה ללא צו להוצאות.