שאהין נ' מדינת ישראל

החלטה

ביום 7.3.12 הגיש המבקש בקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין דוח מסוג ברירת משפט, שקיבל לידיו ביום 22.6.11, לפיו נהג במהירות של 126 בדרך בינעירונית, בה המהירות המותרת לנסיעה היא 90 קמ"ש (להלן "הדוח").

טיעוני הצדדים

בבקשתו טען המבקש כי לא שלם את הדוח מאחר שלא נסע במהירות המיוחסת לו בדוח. לטענתו, תגובתו, כפי שזו נאמרה בעת הארוע, לא נרשמה על גבי הדוח. כמו כן, הנאשם טען כי שלח בקשה להשפט למרכז שרות לטיפול בדוחות תנועה (להלן "המרכז"), במועדים הקבועים לכך בחוק באמצעות דואר רגיל.

המבקש הוסיף, כי משלא קיבל זימון לדיון, ערך מספר ברורים טלפונים עם המרכז, שבהם נאמר לו כי עליו להמתין. למרות זאת, במקום זימון לדיון, קיבל הנאשם הודעת כפל קנס שנשלחה ביום 27.11.11.

עוד הסביר המבקש, כי הבקשה נשלחה בדואר רגיל עקב חוסר ידיעתו כי עליו לשלחה בדואר רשום.

ביום 13.3.12 התביעה הגישה את תגובתה, לפיה אין לפניה כל אינדיקציה לפנייתו של המבקש בכתב או בע"פ.

דיון והחלטה

המבקש הגיש את בקשתו להארכת מועד להשפט בשיהוי של למעלה מחמישה חודשים לאחר סיום המועדים הקבועים לכך בחוק ולא הניח בבקשתו תשתית עובדתית לכך שפנה בבקשה להשפט בזמן או שערך שיחות טלפונית לברור מה עלה בגורל בקשתו משלא קיבל זימון לדיון. על כן, נימוקי הבקשה לעניין זה אינם מצדיקים מתן ארכה להגשת בקשה להשפט.

עם זאת, נוכח טיעוני ההגנה המפורטים בבקשה, על מנת שלא יגרם למבקש עיוות דין והוא יקבל את יומו בביהמ"ש, בכפוף ולאחר תשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין אי עמידה בזמנים הקבועים בחוק להגשת בקשה להשפט, בסך 500 ₪ ותוך 30 יום, אני מתירה למבקש להגיש בקשה להשפט עד ליום 15.5.12.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: