שאבו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן - "החוק") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 5.11.2012. הוועדה קבעה את שיעור נכותו של המערער על 36% נכות זמנית ו- 19% לצמיתות.

התשתית העובדתית

2.המערער, יליד 1946, סובל ממספר מחלות ובין היתר, סרטן הערמונית, סוכרת, בקע מפשעתי וסרעפתי, ליקוי שמיעה, בריחת שתן וכו'.

3.ועדה רפואית לעררים קבעה למערער בגין ליקוייו 36% נכות לתקופה שמיום 1.8.2012 ועד ליום 5.11.2012 ונכות צמיתה בשיעור 19% החל מיום 1.1.2013.

טענות הצדדים

4.לטענת המערער, הוועדה לעררים טעתה בקביעותיה ובממצאיה כדלקמן:

לעניין שלפוחית השתן – הוועדה קבעה למערער נכות זמנית בגין דלקת בשלפוחית השתן בשיעור 20% ולאחר מכן לא קבעה למערער כל נכות (אפילו לא 0%). הוועדה כלל לא מנמקת מדוע העניקה למערער נכות זמנית בלבד ויותר מכך אין הסבר מדוע לאחר הזמניות איננה קובעת כל נכות שהיא בגין הפגימה. הוועדה מתעלמת כליל מתלונות המערער לעניין בריחת שתן כרונית ומתעלמת ממסמכים לעניין זה.

לעניין סרטן הערמונית – הוועדה התעלמה כליל מהעובדה כי המערער לוקה בסרטן הערמונית ואף נותח ועבר הקרנות. הוועדה אינה שוקלת ומנמקת אי מתן נכות בגין פגימה זו.

לעניין הבקע המפשעתי – טעתה הוועדה שלא קבעה למערער נכות בגין בקע מפשעתי והתעלמה מהעובדה שהמערער מתהלך עם חגורה.

לעניין כיס המרה – הוועדה טעתה כאשר התעלמה ולא התייחסה כלל לעובדה שהמערער עבר כריתה של כיס המרה ולא קבעה נכות בגין פגימה זו.

5.במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה חזר ב"כ המערער והדגיש שעל הוועדה היה לנמק מדוע לא תקבע נכות ולו זמנית לענין סרטן הערמונית. הלקות קיימת והיה על הוועדה לשקול מתן נכות. בהקשר זה הועדה גם לא קובעת אפס אחוזי נכות. היא מתעלמת מקיום הסרטן והניתוח וכן מתעלמת מהתסמינים שהתפתחו בעקבות זה שנובעים לדחיפות במתן שתן. ב"כ המערער מפנה למסמך של המח' האורולוגית מיוני 2011 שכבר אז המערער סבל כמה שנים מעצירת שתן, זרם חלש, ולאחר שעבר ניתוח כיס מרה התופעה של עצירת השתן חזרה והוא עם קטטר המלמד שזמניות הלקות של נושא השתן הוא ארוך יותר מ-3 חודשים ובודאי אין בהחלטת הועדה הנמקה למה נקבעה התקופה הזו ולא ארוכה יותר ואף בענין זה הועדה לא מוצאת לקבוע לגבי העתיד ולו אפס אחוזי נכות.

בענין כיס המרה – הלקות הזו גם אם היא לא נזכרה בדבריו של המערער בפני הוועדה היא עולה בצורה ברורה הן מהמסמכים האורולוגים שהיו בפניה וגם במסמכים של מח' כירורגית של בי"ח ששניהם מתייחסים למחלת הערמונית של המערער ובכל מקרה נזכרים בצורה ברורה כממצא ועל כן הוועדה כן היתה צריכה לראות "ולדלות" את הנתון הזה בתוך המסמכים עצמם שהיו גם היו בפניה.

לאור האמור מבקש המערער שהערעור יתקבל ושהענין יוחזר לוועדה על מנת שזו תדון בשלל ליקוייו.

6.לטענת ב"כ המשיב לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניינו של המערער. הוועדה דנה בעניינו של המערער במהלך שתי ישיבות. בישיבתה הראשונה מיום 3.9.12 המערער נבדק הן על ידי פנימאי, הן על ידי נוירולוג והן על ידי כירורג.

באשר לנושא הערמונית – ישנה התייחסות של הפנימאי שאף מציין שכעת המערער אינו מקבל טיפול אונקולוגי נוסף.

לענין הבקע – יש התייחסות של הכירורג לרבות עיון בסיכום ביקור מיולי 2012 כאשר בסופו של דבר בוחרת הוועדה לדחות את הערר בתחום הזה.

לענין הדלקת בדרכי השתן – ב"כ המשיב סבור שמדובר בקביעה רפואית וכי הטענה יוצאת כאן נגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. הוועדה מודעת לנושא הדלקת ולכך שהדלקת נובעת כתוצאה מהקרינה ובוחרת להעניק נכות זמנית בשיעור 20%. כמו כן מוסיפה כי מבחינה אונקולוגית הוועדה דוחה את הערעור.

לענין כיס המרה – נושא זה כלל לא עמד בפני הוועדה בתלונותיו של המערער ואין זה מתפקידה של הועדה לדלות תלונות שלא עולות בפניה.

לפיכך, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ויש לדחות את הערעור.