ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' קטנוב ואח'

פסק דין

לאחר שמיעת הנהגים ועיון בתמונות הנזק, ניתן בזה פסק דין תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן :

הנהג מטעם התובעת העיד ביחס לנסיבות קרות האירוע, לדבריו בעת שנסע באיילון מדרום לצפון, באזור גשר רוקח, בנתיב האמצעי בעצירה מוחלטת, בשל פקק שנוצר במקום, חש בחבטה מאחור וכך ארע אירוע התאונה והנזקים בהתאם לחוו"ד שצורפה לכתב התביעה.

אין מחלוקת, כי הנזק בכלי רכבה של התובעת הינו בחלק השמאלי אחורי ואילו אצל הנתבעים בחלק הקדמי ימני.

לטענת הנהג מטעם התובעת האט את מהירות נסיעתו באופן משמעותי, בשל פקק שנוצר על נתיבי איילון לאחר שכלי רכב שלפניו אף הוא האט ונעצר ואילו הנתבע 1 שנסע אחריו לא שם ליבו לתנועה בכביש ופגע בו.

הנהג מטעם התובעת העיד כי, נסע כברת דרך בנתיב האמצעי ולא בנתיב הימני כפי שטוען הנתבע 1 כך שגרסתו לעניין סטיית נהג התובעת מנתיב לנתיב, אינה נכונה.

הנתבע 1 טען, כי אירוע התאונה ארע כאשר שני כלי הרכב כבר היו במצב של נסיעה בפקק במהירות של 40 – 50 קמ"ש, לפתע נהג התובעת מבצע עקיפה מהנתיב הימני לכיוון נתיב הנסיעה של הנתבע 1, הנתיב האמצעי, תוך שהוא סוטה לנתיב הנסיעה שלו למרווח שנוצר בינו לבין כלי הרכב שלפניו, חרף ניסיונו לבלום, לא עלה בידו למנוע את אירוע התאונה ונגרמו לשני כלי הרכב הנזקים כפי שתוארו ע"י הנהגים.

הנתבע 1 תיקן את הנזק בעצמו, לדבריו מדובר בנזק מינורי שגובהו אינו זכור לו והוא לא הפעיל את פוליסת הביטוח לצורך כך.

עוד העיד הנתבע 1, כי מיד לאחר אירוע התאונה, טען הנהג מטעם התובעת כי נסע כחוק כאשר עבר בין המסלולים באופן חוקי תוך שהוא מאותת והנתבע 1 הוא זה שפגע ואחראי לאירוע התאונה.

לפני ביהמ"ש מונחות שתי גרסאות, הנזקים מתיישבים לכאורה עם שתי הגרסאות באותה המידה כאשר אם מקבלים את גרסת התובע, האחריות רובצת במלואה על הנתבע 1 בעוד שאם מקבלים את גרסת הנתבע 1 הרי שאז האחריות ברובה המכריע רובצת דווקא לפתחו של התובע.

חרף העובדה כי מדובר לכאורה בשתי גרסאות, הנזקים במובן של מוקד וגובה (סכום של כ- 1,800 ₪ בגין הנזק הישיר) מתיישבים יותר עם גרסת הנתבע 1 דווקא, שכן מדובר בנזק מינורי שמתיישב עם נסיעה איטית בפקק והעדר תשומת לב של שבריר שנייה על מנת שהאירוע יהא בלתי נמנע.

אם נכונה היתה גרסת התובע לפיה נסע , עובר לקרות האירוע, במהירות של 80 קמ"ש והנתבע 1 שלא שם לב לנעשה בכביש פגע בו מאחור, או אז ניתן היה לצפות שמוקד הנזק יהיה חזית אחור "קלאסי", וודאי גובה הנזק היה צריך לשקף את הנתון של העדר תשומת הלב והפער בין המהירויות – דבר שאיננו מתיישב לא עם מוקדי הנזקים בשני כלי הרכב וודאי לא גובה הנזק.

סוף דבר, נראה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה והנני מורה על דחייתה וזאת ללא צו להוצאות.

התובעת תישא בהוצאות בטלה עבור העד מטעמה בסך של 200 ₪ .

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, י"ט אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: