ש. ע. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו וקבע כי אין קשר בין כאביו בעמוד שדרה צווארי לבין תנאי שירותו בשירות בתי הסוהר (שב"ס).

כללי

1.המערער, יליד חודש אוגוסט 1972, שירת בשירות סדיר בשנים 1993-1990 בחיל השיריון בתפקיד טען-קשר, עם פרופיל רפואי 97. בחודש ינואר 1995 הוא התגייס לשב"ס, והוצב בכלא שטה, שם מילא תפקידים שונים. בחודש מרץ 2001 הוא פוטר מהשירות, וגויס מחדש בחודש מאי 2003, ומאז הוא משרת בשב"ס עד היום.

2.ביום 7.5.2012 הגיש המערער למשיב בקשה להכרת זכות [חבלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), בה תיאר את החבלה כדלקמן:

"פגיעה בעמ"ש צווארי עם הקרנה לגפיים עליונות עקב תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר בשירות הסדיר ובקבע כמפורט בתצהיר המצ"ב".

בתצהיר מיום 5.4.2012 שצורף לבקשה (להלן: התצהיר הראשון) תיאר המערער את הפעילות המאומצת בצווארו במסגרת שירותו הצבאי ושירותו בשב"ס, אשר, לטענתו, גרמה לכאבי צוואר ולפגיעה נוירולוגית שורשית שהביאה להקרנה לגפיים תחתונות ותחושת רדימות בידיים ובאצבעות. הוא הופנה על-ידי המשיב לכירורג ד"ר מיכאל אלפרסון, אשר בדק אותו וקבע בחוות דעתו מיום 3.12.2012 כי אין קשר של גרימה בין הופעת כאבי הצוואר לבין שירותו בשיריון ובשב"ס, וכי ההפרעה הופיעה כתוצאה מתהליך ניווני בעמוד שדרה צווארי ודיסקופתיה בגבהים C3-C4 ו-C4-C5 (להלן: חוות דעת אלפרסון 1). לאור זאת דחה ביום 20.1.2013 המשיב את הבקשה להכרה בנכות. על החלטה זו הוגש ביום 28.2.2013 הערעור שבפנינו.

כתב הערעור

3.לכתב ערעור מתוקן צורפו תצהירו של המערער מיום 5.2.2014 (להלן: התצהיר השני) וחוות דעת מיום 20.1.2014 של האורתופד ד"ר דוד קרת, אשר בדק אותו וקבע כי כל מצב הצוואר נגרם בגין תנאי השירות, ודחה את עמדת ד"ר אלפרסון בנוגע לתהליך ניווני כגורם לפגימה בעמוד השדרה הצווארי (להלן: חוות דעת קרת). בנימוקי הערעור נטען כי בתקופת שירותו בצבא כטען-קשר בטנק נדרש המערער לפעילות מאומצת של הצוואר, שכללה הטענת פגזים תוך תנועות סיבוביות חוזרות ונשנות של הצוואר; כי במסגרת תפקידו בשב"ס החל משנת 2010 כזקיף בשער הכניסה לכלא היה עליו לבצע פעולות לבדיקת כלי רכב שהועמדו מעל בור, שכללו הרמות ותנועות לצדדים חוזרות ונשנות של הצוואר, וכן מעקבים וצפייה במסכי טלוויזיה, שאף הם הצריכו תנועות כאלו כלפי מעלה; כי בחלוף שנה ממועד תחילת הפעילות המאומצת של הצוואר, החלו כאבי צוואר עם הקרנה לגפיים ותחושת רדימות בידיים ובאצבעות; וכי הפגימה בעמוד השדרה הצווארי הצריכה ניתוח בגיל צעיר יחסית. הודגש כי אף כשמדובר בשירות ארוך ללא אירוע אחד חריג ניתן לקבוע קשר של גרימה בפגיעות בגב ובצוואר, לאור אופייה של הפעילות ונסיבות מיוחדות של השירות; וכי לעתים מכונה עקרון זה "העיקרון המיקרו-טרואמתי". עוד נטען כי נסיבות תנאי שירותו של המערער מצביעות על קשר סיבתי של גרימה בינם לבין הפגימה בצוואר ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת"; כי שינויים ניווניים לכשעצמם אינם מגבילים את כושר התפקוד של אדם בגיל 38, וכמותם כמחלה רדומה אשר התפרצותה אינה התפתחות טבעית, אלא תוצאה של תנאי השירות. לפיכך, הוצע להעדיף את מסקנות חוות דעת קרת על פני מסקנות חוות דעת אלפרסון 1, ולאמץ את הגישה המקלה הנקוטה בהליכי ערעור לפי חוק הנכים, בהתאם להלכה הפסוקה.