ש' נ' צימר רגעים בבקתה ואח'

התביעה שלפני עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1947, ביום 30.9.13, עת שהתה עם בעלה בצימר הנתבעת. הנתבעת 2 היא המבטחת של הצימר בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

שאלת האחריות

1.לטענת התובעת, לאחר שסיימה להתרחץ בג'קוזי בשעות הערב של יום 30/9/13 והיתה בדרכה לקחת מגבת שהיתה מונחת על הכיסאות במרפסת הצימר, החליקה במעבר בין דק העץ לבין הריצוף שהיה מותקן בחצר.

לטענת התובעת מאחר שהריצוף היה חלק והיא נטפה מים, היא החליקה ונגרמו לה הנזקים הרפואיים (חבלה ושבר בשורש כף היד וחבלה ושבר בעצם הבושת באגן הימני).

התובעת הוסיפה וציינה כי לא היה מקום אחר לשים את המגבות ולפיכך, לא יכולה היתה להתייבש בטרם עלתה על המשטח המרוצף, שהיה חלק, ולכן נפלה.

2.לטענת הנתבעת, הפגיעה והנפילה אינן מוכחשות, אך מוכחשת אחריות או רשלנות של הנתבעת. לטענת הנתבעת כבר באותו יום הגיע מנהל הנתבעת אל המקום כשהתובעת צלצלה ודיווחה על הנפילה, והתובעת לא קשרה את הנפילה לרטיבות או למרצפות או לרשלנות כזו או אחרת, של הנתבעת.

לטענת הנתבעת התובעת מסרה למנהל הנתבעת כי החליקה בעת שניסתה לנעול את נעליה ואין כל קשר בין ההחלקה לבין הריצוף במקום.

3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את עדותה של התובעת ולקבוע כי קיימת אחריות של הנתבעת לנזקי גוף של התובעת. ואפרט.

4.ראשית, הוכח כי בסמוך לג'קוזי לא היה מקום להניח את המגבות, ולא היה מקום להתייבש בטרם מעבר אל המשטח המרוצף.

הדבר ניכר ונראה בתמונות שצורפו לתיק המוצגים של הנתבעת והדבר גם אושר על ידי עדותו של מנהל הנתבעת (ראה בעמוד 13 לפרוטוקול).