ש.ח.ל.ב. חומרי בנין בע"מ ואח' נ' זרקו ואח'

החלטה

בבקשה שלפני אני מתבקש ע"י המבקש – הא הנתבע 3 בתיק העיקרי - להורות על ביטולו של פסק הדין שניתן כנגדו ביום 30.1.11 (להלן:"פסק הדין"), בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984(להלן:"התקנות").

המדובר בתביעה כספית שהגישה התובעת היא המשיבה ע"ס של 286,740 ₪, ביום 21.7.10, כנגד המבקש ועוד שניים הם "זרנקו" ואנקורי".

טיעוני המבקש

לא בוצעה לו מסירה כדין. התברר לו לפני מספר שבועות כי ניתן נגדו פס"ד בהעדר, עת קיבל החלטת ביהמ"ש מיום 20.2.11.

יש לו הגנה טובה ומבקש לקבל את יומו בביהמ"ש. לפי ס' 8 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967, על התובעת להפנות תחילה את דרישת החוב לחייבת העיקרית, בטרם תדרוש מאת הערב (הוא) את מילוי ערבותו. מוכחש החוב, מוכחשת הכרטסת מטעם התובעת.

יש להעדיף את עשיית משפט צדק על פני עמידה על כללי סדרי דין וראה בעניין זה ע"א 263/65, שטיינר נ' חלץ, פד"י כ(1)178, 183 ואח'.

טיעוני המשיבה

אין לבטל את פסק הדין שניתן כדין, לאחר מסירה כדין ולאחר שידע המבקש אודות התיק. לחילופין, תבקש המשיבה להתנות את ביטול פסה"ד בהוצאות.

ביום 10.10.11 בוצעה מסירה בביתו של המבקש באמצעות הדבקה על דלת ביתו.

ביום הדיון שוחח נציג המשיבה עם המבקש והודיע לו על הדיון. המבקש בחר להתעלם.

בחודש פברואר 2011 הודיע למבקש נציג הנתבעת אודות פסה"ד נגדו. המבקש ביקש כי לא ינקטו הליכי הוצל"פ נגדו והמשיבה כיבדה את בקשתו. ככל הנראה, לאחר שקיבל הודעת צד ג' מטעם זרנקו ואנקורי- שינה עמדתו ובחר להתגונן. למעשה, המבקש ידע אודות כל ההליכים כנגדו.

סיכויי ההגנה של המבקש הינם קלושים וטענות ההגנה שלו אינן מחזיקות מים. המבקש לאורך כל הדרך לא הכחיש את החוב.

ההכרעה

במחלוקת זו שבין הצדדים ולאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים הנוגעים לסיכויי ההגנה, סיבת המחדל של המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול פס"ד כנגד תשלום הוצאות הבקשה אשר תהיינה בלתי מותנות בתוצאות בסך של 3,000 ₪ תוך ולא יאוחר מיום 31.7.11 וימי פגרה במנין וכן הפקדה במזומן לקופת ביהמ"ש ו/או ערבות בנאית בלתי מונית בסך של 70,000 ₪ וזאת עד ליום 1.9.11 וימי פגרה במנין.

האמור לעיל נובע מכך שקבלתי את עמדת המשיבה לפיה בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה למבקש ואין כל טענה כי קבל את הכתב לידיו ממש שכן המוסר פעל עפ"י התקנות.

מאידך גיסא לקחתי בחשבון את עמדת הפסיקה המעניקה משקל לא מבוטל לזכות הכניסה של בעל דין בשעריו של ביהמ"ש ולתת לו יומו בביהמ"ש.

שיקול נוסף שעמד לנגד עיני הוא הסכם הפשרה שנחתם בין הנתבעים 1 ו- 2 שחתמו אף הם על כתב ערבות ( אמנם נפרד ) לטובת המשיבה התובעת בנוסח דומה לנוסח שחתם המבקש. עפ"י הסכם הפשרה שקבל תוקף של פס"ד הודו הנתבעים בקיומו של חוב כספי בנסיבות דומות לאלו של המבקש בסכום של כ-286,000 ₪ כאשר לצרכי פשרה הועמד החוב על סך של 210,000 ₪ בלבד.

נוכח העובדה כי מדובר בשלושה ערבים אזי מבלי לקבוע מסמרות ומבלי שמי מהצדדים יוכל לפרש האמור בהחלטה זו כרומזת על התוצאה הסופית סבורני כי נכון יהיה שהמבקש יפקיד כאמור את הסכום של 70,000 ₪ שנקבתי לעיל.