ש.ז.אחים דר בע"מ נ' אבו רומי

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

המדובר בשתי תביעות שטריות אשר הדיון בהן אוחד שכן מדובר בסדרה של 8 שיקים שמסר הנתבע לתובעת וזאת בהתאם להסכם שכירות שנערך ביחס לחלק ממגרש המצוי במקרקעין היודעים כגוש 11599 חלקה 5 בכביש דשנים שבקרית אתא (להלן: "המושכר"). ההסכם נערך בין הצדדים בשנת 2011 (לא נקוב בו מועד מדויק) ואשר על פיו, אמור היה הנתבע לשכור את המושכר שהוגדר בהסכם כ"שטח מגודר" מבלי ששטחו צויין, מהתובעת החל מיום 1.10.11 לתקופה של 4 שנים.

בהתאם להסכם השכירות, אמור היה המושכר לשמש את הנתבע לעסק ליצור ומכירה של שיש ו/או מוצרי בניה, וצוין בו כי השוכר רשאי להכשיר את המושכר ולהתאימו לצרכיו, לאחר חתימת ההסכם.

בהסכם השכירות נקבעו דמי השכירות לסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל חודש, וכן נכללה בו הוראת סעיף 10 בה נקבע כי: "המשכיר מתחייב לספק על אחריותו וחשבונו מים וחשמל עד לשטח המושכר המגודר. הוצאות צריכת המים והחשמל על חשבון השוכר".

אין מחלוקת בין הצדדים כי במעמד חתימת ההסכם, מסר הנתבע לתובעת 8 שיקים דחויים לתשלום חלק מדמי השכירות, הם השיקים נשוא הליך זה.

אין גם מחלוקת כי בסופו של יום הנתבע לא תפס את החזקה במושכר ולא החזיק בו אף לא יום אחד.

לטענת הנתבע, הוא לא קיבל את החזקה במושכר ולא החל בקיום הסכם השכירות מאחר והתובעת לא עמדה בהתחייבותה הכלולה בסעיף 10 להסכם ולא סיפקה מים וחשמל למושכר ולפיכך לא יכול היה הנתבע להכשיר את המושכר לצרכיו.

ביום 7.12.11 נשלח מכתב מב"כ הנתבע בו צוין כי מאחר ולא סופקו חשמל ומים למושכר, הוא מודיע על ביטול ההסכם. יצוין שעוד קודם למשלוח אותו מכתב, השיקים הראשונים לחודשים 10-11/11 לא כובדו.

לטענת התובעת משלא כובד השיק הראשון של דמי השכירות, פנה מנהלה לנתבע והלה לא העלה כל טענה ביחס לאי התאמת המושכר בשל אי קיום אספקת מים וחשמל, אלא טען שהיתה לו בעיה נקודתית והבטיח לשלם את השיק במזומן. רק לאחר שחזר שיק נוסף, שיועד לחודש 11/11, ומנהל התובעת התקשר לנתבע, החל הלה להעלות את טענותיו בדבר אי אספקת מים וחשמל.

לטענת התובעת למגרש היתה אספקת מים עוד קודם לחתימת הסכם השכירות ואילו אספקת החשמל, הוסדרה על ידה ולהוכחת טענתה זו, הומצא תצהירו של החשמלאי מר אמויאל אליו צורפה חשבונית המעידה על התקנת חשמל תלת פאזי למושכר, כאשר החשבונית נושאת את התאריך 25.6.12 ומפנה להזמנה מס' 1725, אשר העתק ממנה לא צורף לתצהיר.

מעבר לטענת הנתבע בדבר אי קיום חובת התובעת לספק מים וחשמל למושכר, העלה הנתבע שתי טענות נוספות: האחת, אשר הועלתה במכתב הביטול, לפיה לאחר חתימה על ההסכם עימו ביחס לשטח של 800 מ"ר (יוזכר כי גודל המגרש לא הוגדר בהסכם), השכירה התובעת חלק מהמושכר לאדם אחר תמורת דמי שכירות בסך 1,000 ₪ , בצירוף מע"מ, ולפיכך טען כי הוא לא צריך לשלם את מלוא דמי השכירות. השניה, כי הוא זכאי לקיזוז סך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין מכירת שיש לתובעת או מי מטעמה, כאשר לתמיכה בטענתו זו, הגיש במצורף לתצהירו טופס הזמנה ממנו עולה לכאורה כי מנהל התובעת הזמין שיש קיסר בגדלים שונים. לא צורפה חשבונית כלשהי וההזמנה אינה חתומה על ידי התובעת או מי מטעמה.

שני הצדדים חדלו מלהביא ראיות מספקות להוכחת טענותיהם.

מצידה של התובעת, החשבונית שהציגה איננה מוכיחה אספקת החשמל למושכר לפני תחילת תקופת השכירות או בסמוך לכך, וגם תצהירו של מר אמויאל, אינו נוקב בתאריך ביצוע העבודה על ידו. הטענה כי החשבונית, הנושאת תאריך בחודש 6/12, אינה מעידה על מועד ביצוע העבודה, הינה נכונה אולם מאידך לא הובאה כל ראיה אחרת לכך שהתובעת אכן סיפקה חשמל למושכר, קודם לתחילת תקופת השכירות או בסמוך לאחר מכן, והעובדה שלא הוצגה ההזמנה נשוא החשבונית אף היא מכרסמת באפשרות התובעת להוכיח טענה זו.

בנוסף לכך, התובעת, אשר טענה לזכאותה למלוא סכום השיקים על אף שהנתבע לא החזיק כלל במושכר, ביססה טענה זו גם על כך שלצורך השכרת המושכר לנתבע ולאור הסכמתו לשכור את המושכר, פינתה ממנו שוכר קודם, ובכך נגרם לה נזק של אובדן דמי שכירות מאותו שוכר, משהנתבע לא קיים את הסכם השכירות, לא ציינה את פרטיו של אותו שוכר ולא הביאה כל נתונים ביחס להסכם עימו, תוקפו, או כל נתון אחר שיתמוך בטענתה כי נגרם לה נזק בגין פינויו.

מנגד, הנתבע לא פרט באיזה מתצהיריו מיהו אותו אחר ששכר חלק מהמושכר ואף לא הציג ראיות מספקות להוכחת טענתו כי התובעת (להבדיל אולי ממנהלה) חבים לו חוב כלשהו בגין אספקת שיש, וכפי שתואר לעיל, אין די בטופס ההזמנה שצורף כדי להעיד על אספקת שיש כנטען.

על אף שמדובר בתביעה שטרית, הרי שברור כי מאחר והצדדים הינם צדדים קרובים לשטר, ומשאין מחלוקת כי לא ניתנה התמורה בעבור אותן שטרות שיועדו לתשלום דמי שכירות, לאור הסכמת הצדדים כי הנתבע לא החזיק במושכר, אני סבורה כי אין מקום לדון בתביעות אלו כתביעות שטריות המטילות את מלוא הנטל על הנתבע לסתור את החיוב בשבשטרות, שכן, למעשה תביעת התובעת הינה לפיצוי בגין הפרת הסכם השכירות ולא לתשלום דמי השכירות שלטובתם נמסרו השיקים. משכך, עלי לקבוע מהו הפיצוי הראוי לתובעת על הפרת ההסכם מצד הנתבע, כאשר מנגד כאמור, עומדת טענת הנתבע כי התובעת היא שהפרה את ההסכם עוד לפני תחילת קיומו, משלא סיפקה מים וחשמל למגרש ומשהשכירה חלק ממנו לאחר.

לאחר עיון בתצהירי הצדדים, לרבות התצהיר הנוסף שהגיש הנתבע ביום הדיון אשר בהתחשב בהסדר הדיוני, אני מוצאת לנכון להתיר את הגשתו חרף התנגדות התובעת, ובמלוא טיעוני הצדדים כפי שנפרשו בפני בהרחבה, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 8,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.11, ובצירוף מע"מ כחוק.

כמו כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין ההליך בפני בסך 560 ₪ (אגרת פתיחה + השלמה) וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,700 ₪, אשר יתווספו לסכום החוב בתיק ההוצל"פ.

לאור זאת אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 13-13047-12-2 וזאת ללא צו להוצאות, ואילו החוב בתיק הוצל"פ 13-01355-12-7 יעודכן בהתאם לפסק הדין. ככל שהנתבע לא יסלק את מלוא החוב בהתאם לפסק הדין בתוך 30 יום, יוסר עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ זה והתובעת תהא רשאית לפעול לגבייתו.