ש. אלברט עבודות ציבוריות, שרותי נקיון, אחזקה ופיקו נ' עיריית פתח תקווה

החלטה

התבקשתי להתיר לנתבעת לצרף תצהיר נוסף מטעמה לאחר סיומו של קדם המשפט וחלף דרך הפשרה שהותוותה בפתח ישיבת ההוכחות.

התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בהקשר להסכם למתן שירותי ניקיון מטעמה, במסגרת מכרז לניקיון מוסדות חינוך בנתבעת. כן עתרה התובעת למניעת חילוט ערבות בנקאית שנתנה לנתבעת במסגרת אותו הסכם.

בגדר טענות הצדדים התייחסות למועד הפסקת עבודת התובעת בנתבעת מחמת תפקודה הנטען של הראשונה. על פניהם של דברים, עולה הפסקת עבודת התובעת לאלתר ומבלי שנתנה לה אפשרות לתקן את מהלכי תפקודה הנטענים.

הנתבעת טוענת כי מחמת מחדלי התובעת, היא נאלצה להתקשר עם מציע אחר ונוכח שהצעתו גבוהה יותר, נגרם לה נזק בגינו ביקשה לחלט את ערבות התובעת.

בפתח ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 19.11.12, בחרו הצדדים להעדיף את דרך הפשרה כהצעת בית המשפט גם לנוכח ראיותיהם הלכאוריות ולגבש הסכמה סביב ויתור הדדי על טענות. נותר קושי נחזה יחידי בדמות קבלת אישור הגורמים הרלוונטיים בנתבעת ובא כוחה מסר כי הסוגיה תועבר לאלו, ברוח המלצת בית המשפט.

ביום 27.11.12 הודיעה הנתבעת כי היא אינה יכולה לקבל את דרך הפשרה. זאת לנוכח שהמלצת בית המשפט ובא כוח הנתבעת בעניין הועברה לגורמים בנתבעת, אך במהלך הדיון בהצעה, התבררה עובדה שלא הייתה ידועה קודם לכן. לפיה, ביום 15.9.10 הוזמנו מנהלי התובעת לשימוע בפני מנהל אגף המנהלה במנהל החינוך בנתבעת, הגב' שרה פרידמן ושם הועלו לפני נציגי התובעת טענות כנגד התנהלותה. בסיומם השימוע, התחייבו נציגי התובעת לתקן את הליקויים עליהם דובר.

בנסיבות אלו, נקבעה ישיבת הוכחות חלופית ושבועיים טרם לה התבקשתי להתיר לנתבעת להגיש תצהיר נוסף מאת הגב' שרה פרידמן. תצהיר זה נסוב על הפגישה הנטענת שהתקיימה בין הצדדים ביום 15.9.10 ובטרם מתן הודעה לתובעת על סיום העסקתה.

בא כוח הנתבעת הדגיש כי דבר קיום ישיבה זו, נודע לו רק לאחר הישיבה שערך עם נציגי מרשתו אשר לפשרה שעל הפרק והפנה לצורך בתצהיר הנוסף, על מנת שתעמוד לפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה של העובדות. עוד הודגש, כי לא יגרם לתובעת נזק דיוני ככל שיתקבל התצהיר הנוסף נוכח שאינו מורכב, ונסמך על מסמכים ועובדות שבידיעת התובעת ונציגיה.

התובעת מתנגדת לבקשה, תוך הדגשת הנסיבות שהובילו לדחיית ישיבת ההוכחות והשתהות הנתבעת על פני כששה חודשים טרם הגשת בקשתה.

עוד נטען כי בעצם הבקשה, יש כדי לשנות את גרסתה העובדתית של הנתבעת כפי שהובאה בכתב ההגנה, בתגובה לבקשה למתן צו מניעה ובתצהיריה. לטענתה, אין כל הצדק להיעתר לבקשת הנתבעת שהנה בגדר מקצה שיפורים, לאחר דברים שנשמעו במהלך הדיון ובמועד בו נמנעת יכולת התובעת להתמודד עם הגרסה העובדתית החדשה.

התובעת סיכמה בהפניה להרחבת חזית אסורה ולהיעדר שוויון בינה לבין גוף כנתבעת, שיתעצם ככל שיוטו כללי הגשת הראיות לטובת האחרונה בעצם מתן יתרון דיוני בלתי הוגן.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש להעדיף את הירידה המתבקשת לחקר האמת, תוך ריפוי הפגם הדיוני הבולט מטעם הנתבעת בפסיקת הוצאות לתובעת ולקופת המדינה.

כידוע, בעל דין צריך להגיש את ראיותיו ב"חבילה אחת" והגשת ראיות נוספות תוך כדי ההליך היא החריג (ר' ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון פ"ד מו(3) 738, 742 (1992); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום (10.6.2009)).

בסוגיה שבפני יש לשקלל בין שלושת האינטרסים - של הנתבעת, של התובעת ושל הציבור. אינטרס התובעת הנו להביא לסיום הדיון במחלוקת תוך חסינות מתבקשת מפני התמשכות הליכים לאחר חלוף המועד לנקיטתם; אינטרס הנתבעת הנו להביא ראיות נוספות מטעמה על מנת שתוצג מלוא התמונה העובדתית לצורך קביעת ממצאים ואינטרס הציבור הנו בירור מהיר ויעיל של ההליכים התלויים בבית המשפט ומניעת הארכת משך ההתדיינות (ר' בש"א 3780/98 רוזן ואח' נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח', פד"י נב(3) 695 (1998); ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פד"י נב(2) 706 (1998)).

בבוא בית המשפט לאזן בין האינטרסים המנוגדים, נבחן מגוון רב של רכיבים ובין היתר, אופי הראיה הנוספת, שלב המשפט והאם הצד המבקש הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה בשלב מוקדם יותר (ר' רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (30.7.2002)).

התובענה מצויה בשלב בירור הראיות. אין בידי הנתבעת הסבר מספק מדוע לא הגישה את התצהיר נשוא בקשתה ביחד עם חבילת תצהיריה. לא הובהר מדוע נשמטה עד כה עובדת קיומה של הפגישה נשוא הבקשה, ככל שהתקיימה ומדוע נשמטה התייחסות הנתבעת בנושא מאז גילוי העובדה החדשה ועד כה. בנוסף, חלף איתור תוואי הפשרה המתבקש במהלך השהות הדיונית שניתנה לצדדים, איתרה הנתבעת ראיות נוספות בגדר מקצה שיפורים לקשיי גרסתה הלכאוריים.

עסקינן במחדלים דיוניים מטעם הנתבעת אך אלו אינם שקולים כנגד חשיבות הבירור העובדתי. הראייה המבוקשת רלוונטית, בעלת משקל נחזה והיא דרושה לירידה הנדרשת לחקר האמת השנויה במחלוקת בין הצדדים.

אף שהעדפתי את אינטרס הנתבעת להגיש את הראייה הנוספת, הוא אינו עומד בחלל ריק וניצב לצד אינטרסים נוספים, כדוגמת זה של התובעת שלא להיות מופתעת מקיומה של הראייה הנוספת ואינטרס הציבור המבקש לחזות במניעת הקצאת זמן שיפוטי שלא לצורך (ר' רע"א 4689/98 יוספזון נ' עיריית קריית גת ואח' פ"ד נב(5) 769 (1998); רע"א 735/02 בר נ' מגבר יועצים בע"מ ואח', פס' 6 (25.4.2002)).

התנהלותה הדיונית של הנתבעת, יצרה בעבורה יתרון דיוני ותרמה לצורך בקביעת מועד חלופי לישיבת הוכחות על חשבון מתדיינים אחרים הממתינים לתורם.