"ש 9948-03-16 עבידאת נ' מדינת ישראל

  1.בפני בקשה לפי סעיף 57 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש לגבי רכב בבעלות המבקש למשך 30 יום, אשר הוטל על המבקש ביום 13.3.16. 2.על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (דו"ח), ברכב נשוא הבקשה נהג עוויסאת עלי (להלן:"הנהג") אשר אינו מורשה לנהוג בסוג הרכב נשוא הבקשה. עפ"י רשיון הרכב המצוי בתיק, מדובר באוטובוס זעיר פרטי. 3.טענות המבקש1. השימוע התקיים ללא נוכחות בעל הרכב ולא ניתנה לו זכות הטיעון. לפיכך דינה של החלטת הקצין לאיסור השימוש ברכב להתבטל. 2. הוא זקוק לרכב לפרנסתו והשבתת הרכב גורמת לו נזק כלכלי ומהווה ענישתו ללא עוול בכפו ופגיעה בלתי מוצדקת בזכות הקניין שלו. 3. המבקש אינו אחראי לביצוע העבירה.  יצויין, כי המבקש לא חלק על העובדות הנטענות בכתב האישום ולא העלה כל טענה ביחס להימצאותן של ראיות לכאורה, המצדיקות מתן ההחלטה על איסור השימוש ברכב. יתר על כן, בדיון בביהמ"ש הודה המבקש, כי לא בדק האם הנהג מחזיק ברשיון נהיגה תקף לסוג רכב זה (ר' פרוטוקול עמ' 2 ש' 26). 4.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה כמפורט בפרוטוקול הדיון. 5.הדיוןמצאתי לנכון לדון תחילה בטענתו של המבקש, שההחלטה על איסור השימוש ברכב ניתנה על ידי קצין המשטרה שלא כדין מאחר ולא ניתנה למבקש זכות הטיעון בפני קצין המשטרה. על קצין המשטרה היה לזמן את בעלת הרכב/המחזיק לשימוע בטרם יחליט על צו איסור שימוש. אי המצאת הזימון לבעל הרכב/המחזיק, שכתוצאה מכך הוא לא ידע על מועד השימוע ולא ניתנה לו זכות הטיעון, מהווה פגם בהחלטת קצין המשטרה. אולם, הלכה פסוקה היא, כי:"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:המישור הראשון - הפגם בהחלטה. המישור השני - נפקות הפגם.במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי...ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם, לרבות פגם של חוסר סמכות...ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים, לרבות הפרה של זכות הטיעון..."(רע"פ 4398/99 – עינת הראל נ. מדינת ישראל, פ"ד נד (3), 637, סעיף 7 לפסה"ד).לאור ההלכה בדבר בטלות יחסית, יש לבדוק את נפקות ההפרה של זכות הטיעון במקרה הנדון, ובית המשפט רשאי לבחון, האם יש בטענותיו האחרות של המבקש כדי לשנות את ההחלטה המנהלית לגופה.  6.השאלה העומדת עתה לבחינה בפני בית המשפט הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לאסור שימוש ברכב.     7.לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שהנהג ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו, היינו נהיגה ברכב ע"י מי שאינו מורשה לנהוג בסוג הרכב, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם באישור השימוש ברכב. 8.יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי הן בסוג העבירה ובעובדה, כי מדובר ברכב המשמש להסעת נוסעים המשתמשים לתומם בתחבורה ציבורית, ויש באמור לעיל תשתית מספקת לחשש, כי המשך נהיגה באוטובוס ללא פיקוח של הבעלים, כי הנוהג ברכב מחזיק ברשיון נהיגה המתאים לסוג רכב זה עלול ליצור סכנה לנוסעים, לעוברי דרך ובראש ובראשונה לחיי הנהג עצמו. 9.מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, כי הוראות החוק נשמרות בקפידה.  10.סע' 57 ב (2) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. אין זה המקרה דנן.כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל. הוא הודה בביהמ"ש כי לא עשה דבר כדי למנוע ביצוע העבירה. הוא העביר לרשותו של הנהג את הרכב מבלי לבדוק אם הוא מורשה לנהוג בו.בתיק זה כאמור, קיימות ראיות לכאורה לכך, שהנהג ברכב ביצע את המיוחס לו. בראיות אלה די כדי להקים את סמכותו של הקצין להורות על השבתת הרכב.במתן רשות לנהוג ברכב לאדם אחר מבלי לוודא שהוא מורשה לנהוג בו, נטל על עצמו המבקש את הסיכון שהנהג עלול לגרום לפגיעה באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס הנהג, עלול הוא להענש גם מנהלית בהתאם לחוק. המבקש גילה זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. גם אם נגרם נזק כלכלי למבקש בגין השבתת האוטובוס ונפגעת זכות הקניין שלו, הרי שאין הם חשובים יותר מהאינטרס הציבורי לשמור על שלומם ובטיחותם של המשתמשים בדרך.  5129375467831311.לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הודעת איסור השימוש ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על הודעת איסור השימוש.  51293715467831312.אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה והבקשה נדחית.     ניתנה היום, י"ז אדר ב' תשע"ו, 27 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.