בא"ש 9834-02-17 אבו עבדון נ' מדינת ישראל

כנגד המבקש הוטל איסור מנהלי על שימוש ברכב ביום 20.02.17, בהתאם לסעיף 57 א' לפקודת התעבורה, התשכ"ח-1968 (להלן:"הפקודה").

ב"כ המבקש הגיש בקשה לביטול הודעת איסור השימוש ברכב נגרר והחזרת רכב נגרר מ"ר 9422678 , וזאת לפי סעיף 57 ב (ב) לפקודה.

בתאריך 19.02.17 ניתנה למבקש הזמנה לדין בגין עבירה בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

לטענת ב"כ המבקש, מדובר בעבירת משקל שאין לצידה חובת פסילה. הקצין הפוסל חרג מסמכותו כאשר החליט לאסור את השימוש בנגרר למשך 30 ימים. ב"כ המבקש טוען כיהשוטר בתיק זה לא ביקש מהנהג להתלוות אליו בזמן השקילה כך שהמבקש לא ראה אותה. הנגרר הוא כלי עבודתו של המבקש והוא שייך לחברה, בה עובד המבקש, כך שהנזק שנגרם למבקש הוא רב. מה עוד, המבקש הוא הנהג והוא לא אחראי על העמסת המטען.

לעניין העבירה נטען כי מותר להעמיס על המשאית 15 טון ועל הנגרר 4 טון ובזמן העמסה הראו לו את המשקל הכולל שהוא 19 טון ולכן חשב שזה בסדר ושזה לא חורג, וכי במשאית עצמה לא היתה חריגה במשקל.

עוד נטען כי העמסה היתה במפעל בקיסריה כאשר הנהג נתפס בסמוך למפעל , כך שלא היתה נסיעה ארוכה עם המטען.

ב"כ המשיבה, הביע התנגדותו לבקשה וטען כי יש ברשותו את תעודת השקילה כאשר היא חתומה על ידי הנהג/המבקש – מה שמלמד כי הנהג נכח בזמן השקילה. עוד נטען כי חריגה במשקל של 71 אחוזים היא חריגה משמעותית המצדיקה את איסור השימוש וקיימת בה מסוכנות.