"ש 8753-07-16 בכר נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש עליה הורה קצין משטרה, לאחר שנהג הרכב נתפס נוהג בו כשהוא בגילופין.

טענת ההגנה היא כי הרכב נלקח באישון לילה על ידי אחיו של המבקש, כשהמבקש ישן, ללא ידיעתו או הסכמתו של המבקש, ונמסר לידי חברו של אחיו של המבקש, אשר בתורו נהג ברכב שיכור. בנסיבות אלה, כך נטען, אין למבקש כל אחריות ועל כן יש לבטל את הודעת איסור השימוש.

המבקש נחקר על האמור בבקשה. הוא מסר כי הוא מתגורר יחד עם אחיו אצל הוריו. הרכב שייך לו. מדובר ברכב חדש שנרכש לאחרונה, ומשמש אותו ואת אביו בלבד. מפתחות הרכב נמצאים בדרך כלל על המקרר. אחיו הגיע בשעת לילה מאוחרת, כאשר המבקש ישן, נטל את המפתחות ללא ידיעתו והסכמתו של המבקש, ומסרן לחברו אשר נהג ברכב. רק למחרת הבין כי הרכב הושבת, שעה שרצה לנסוע את הרכב למסגד להתפלל. עוד הוסיף, כי אחיו מסתתר מאימת אביו ולא ישן בבית בשל מעשיו. המבקש אישר שלא הגיש תלונה על שימוש ברכב ללא רשות וציין כי לא הביא את אחיו ו/או את נהג הרכב לאמת את דבריו, מפאת חוסר שיתוף הפעולה מצידם.

לאחר שבחנתי את חומר החקירה, עדותו של המבקש בפני, וטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים  אחד מאלה:

(1)  הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2)  מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב  עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א)"

לפי הפסיקה, הנטל על המבקש להוכיח קיומה של הגנה מההגנות הקבועות בהוראת חוק זו. ברם, במקרה דנן, קיים חסר ראייתי ממשי המצטרף לבעייתיות גרסתו של המבקש, ומלמד כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו. המבקש טען כי מפתחות הרכב היו על המקרר, אחיו הגיע הביתה בשעת לילה מאוחרת, וכשהיו המבקש ואביו ישנים, נטל האח את המפתחות, מאחורי גבם, בכחש ובתחבולה, מסרם לחברו, יצאו לבלות, שם שתה החבר לשוכרה. המבקש העיד בפני בית המשפט על דברים אלו, ומהתבוננות בו, באופן בו העיד, בתכני העדות, התרשמתי מבעייתיות בעדות. נראה היה כי המבקש מגלה טפח אך מסתיר טפחיים. עדותו הייתה קשה בעיניי ולא הותירה רושם אמין. כאשר נשאל מדוע לא הביא את אחיו או נהג ברכב על מנת שיאמתו את דבריו, טען שלא יכול היה לעשות כן כי לא שיתפו פעולה. דבר זה נשמע תמוה במיוחד בכל הנוגע לאחיו. שכן, אם אכן האב כל כך כועס על האח, עד כדי כך שהאח לא לן בבית, כטענת המבקש, הדעת נותנת שהוא ימהר לבית המשפט על מנת לסייע להסיר את רוע הגזירה ויבהיר לשופט כי הרכב אכן נלקח כפי שנלקח. יתרה מזאת, אביו של המבקש לא חשוד בחוסר שיתוף פעולה, ההיפך מכך. לפי דברי המבקש, השניים הם המשתמשים העיקריים ברכב. לכן, מצופה היה שהאב יגיע, ימסור תצהיר ויתמוך בטענות שהעלה המבקש. ודוק: בית המשפט בהחלט מבין את טענת המבקש אשר טען כי הוא נמנע מלסבך את אחיו בעבירת שימוש ברכב ללא רשות, אך דווקא משום כך, יכל הוא להביא את האח שיסביר את התרחשות הדברים או לחילופין, להביא את אביו או בן משפחה שהיה עד לכל הסיטואציה ויכל לשפוך אור על אופן נטילת הרכב. הימנעות זו מהבאת ראיות מוסיפה ומגבירה את החשש שגרסת המבקש אינה מדויקת די הצורך או למצער עצם את עיניו מפני אפשרות השימוש ברכב על ידי אחר.

משלא נוכח בית המשפט כי הרכב נלקח מבעליו ללא הסכמתו או ידיעתו, דינה של הבקשה להידחות וכך אני מורה.