הלון נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 24.9, לאחר שלנהגת הרכב נרשם דוח המייחס לה נהיגה בלא רשיון נהיגה.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אביה של הנאשמת. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו הנאשמת לא נהגה כלל ברכב אלא אך ישבה מאחורי ההגה כאשר דלתותיו פתוחות והמנוע דומם.

ראשית, יש לבחון, אפוא, האם קיימות במקרה זה ראיות לכאורה לעבירה.

עיינתי בתיק והשתכנעתי כי קיימות ראיות כנדרש ואף למעלה מכך.

קיימים דומות פעולה של השוטרים לפיהם הבחינו ברכב בנסיעה כאשר נוהגת בו נערה ולצידה אדם מבוגר. השוטרים ניגשו לרכב ואז נאמר להם כי לנהגת אין רשיון וכי אביה, הוא המבקש, היושב לצידה, מסביר לה כיצד לנהוג.

בנוסף נחקרו המבקש ובתו בתחנת המשטרה ושם הודו בעבירות. הנהגת סיפרה ש"כל החברים נהגו ואמרו שזה יפה ורציתי לנסות" ואישרה כי נהגה ב"רחבה שראיתי אותי". המבקש סיפר כי "בסך הכל רציתי להסביר לילדה... ואני מבקש סליחה מכל הלב ולא יעשה זאת שוב" ואישר כי בתו נהגה ברכב כאשר הוא יושב לצידה.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

מובן כי כאשר בעל הרכב הוא שותף מלא בעבירה והתיר לבתו הבלתי מורשית לנהוג ברכב סייגים אלה אינם יכולים להתקיים. יתרה מכך, השיקול של פגיעה בזכויותיו וקניינו של אדם אחר אליהם עמד בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, אף הוא אינו מתקיים בנסיבות אלה.