"ש 7691-02-16 פס"מ 7692-02-16 טירם נ' מדינת ישראל

בפני בקשות לביטול החלטת קצין משטרה בדבר פסילת רשיון ואיסור שימוש רכב. ההחלטות ניתנה ביום 19.2.16, לאחר שלמבקש נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות, וזאת מכוח סירוב לבדיקת שכרות.

המבקש עותר לביטול ההחלטות מאחר ולטענתו לא סירב לבדיקה ולא הכשיל אותה, אלא שהיא נכשלה עקב מגבלות רפואיות מהן הוא סובל. המבקש הציג מסמך רפואי בהקשר זה.

השאלה הראשונה שיש לבחון היא שאלת קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש.

לאחר שעיינתי בחומר הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה. המבקש נשף מספר פעמים במכשיר הינשוף, כאשר נפח הנשיפה אינו מגיע לליטר אחד, לעומת כמות של שני ליטרים הנחוצה לצורך בדיקה. השוטר שערך את הבדיקה התרשם כי המבקש מכשיל את הבדיקה ואינו נושף כנדרש. המבקש לא העלה טענות בפני השוטר בדבר מצב רפואי שאינו מאפשר לו את הנשיפה, ואף לא בפני הקצין שערך את השימוע.

המסמך הרפואי שהציג המבקש מדבר על רסיסים "תת-עוריים" ועל רסיס בגודל של 5 X 10 מ"מ בפסגת הריאה הימנית. המדובר באבחנה משנת 2007, ובמסמך משנת 2009 נרשם כי תפקוד המבקש תקין ופרט ל"רסיס מתכתי קטן" לא נמצא דבר אחר. המבקש לא הציג ולו מסמך רפואי אחד המצביע על בעייה רפואית של ממש הנובעת מאותו רסיס שיש בה כדי להסביר מדוע אינו יכול לנשוף כנדרש.

העבירה המיוחסת למבקש הינה חמורה מאד. נהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות ביותר הגורמת לעתים לתוצאות קשות, והתנהגות של הכשלת הבדיקה היא התנהגות הראויה לגינוי ואם תוכח במשפט עצמו תגרור בדרך כלל ענישה מחמירה.

המדובר בעבירה שחומרתה מצדיקה פסילה מנהלית גם לבעלי עבר נקי – שלא כמבקש דנן, ולעתים, במקרה המתאים, אף פסילה עד תום ההליכים.

לפיכך, אינני רואה הצדקה להתערבות בהחלטת הקצין לפסול את המבקש לתקופה קצובה וקצרה בת 30 ימים.

באשר לרכב, הרי כאשר המבקש הינו הנהג עצמו שביצע לכאורה את העבירה, לא חלים הסייגים שנקבעו בחוק להתערבות בהחלטת הקצין, ואף אין לכך הצדקה.