"ש 7409-02-16 אלטונין נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב מספר 7899370 (להלן: "הרכב") שניתנה ביום 13.2.16 על הרכב שבבעלותה של המבקשת בו נהג בנה של המבקשת (להלן: "הנהג") על פי החשד כשהוא שיכור.

כמות האלכוהול שהתגלתה, לכאורה, בגופו של הנהג כפי שעולה מחומר הראיות שמונח בפני, היא 570 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

2.המבקשת טענה כי לא ידעה שבנה לקח את הרכב באותו יום, היא כבר ישנה ולמחרת בבוקר המפתחות והרכב היו במקום. טענה כי בנה סיפר לה שהרכב הושבת רק כעבור שבוע וכי הפקידה מיד את רכבה במגרש. ביקשה להתחשב בנסיבותיה האישיות, טענה כי היא אלמנה והמפרנסת היחידה של שני ילדיה. טענה כי היא עובדת במשק בית בשני מקומות בכל יום והרכב משמש אותה על מנת להגיע למקומות העבודה אשר מרוחקים זה מזה. התחייבה כי תשמור על הרכב סגור בחניה עם שלט כך שלבנה לא תהיה גישה אל הרכב. לאור האמור ביקשה לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש המנהלי ברכב.

3.ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. טענה כי מדובר ברמת אלכוהול גבוהה המיוחסת לנהג וכי המבקשת לא הוכיחה כי הרכב נלקח ממנה ללא ידיעתה והסכמתה ולא הוכיחה כי עשתה ככל שביכולתה על מנת למנוע את העבירה.

4.לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפני אני סבורה כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב כשהוא שיכור. הכוונה בין היתר לדוחות הפעולה, לפלטי הנשיפה, לדין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות ינשוף, להודאתו של הנהג כי שתה חצי ליטר בירה בטרם נהג ויתר הראיות בתיק.

יש לציין כי כמות האלכוהול שנמצאה בגופו של המבקש אינה גבולית והנאשם נהג באופן מודע לאחר ששתה אלכוהול כמו כן מסתבר כי לנהג תיק נוסף תלוי ועומד בגין עבירה דומה של נהיגה בשכרות.

5.הנהג הוא בנה של המבקשת ומכאן שהזיקה בין הנהג לבין בעלת הרכב היא זיקה משפחתית קרובה. מעדותה של המבקשת עולה כי המפתחות של הרכב נגישים לבנה. בנסיבות אלה, יש לראות במבקשת את האחראית לכך שבנה נהג ברכב. מעבר לכך, המבקשת הודתה כי לא הזהירה את בנה לבל ינהג שיכור ברכב ומכאן שלא הוכיחה כי עשתה ככל שביכולתה על מנת למנוע את העבירה ועל כן לא עמדה בתנאי סעיף 57ב' לפקודה.

6.עבירה של נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה אשר תוצאותיה יכולות להיות הרות אסון הן לנהג עצמו והן למשתמשי הדרך האחרים ויש לעשות כדי להרחיק נהגים מסוכנים כאלה מהכביש.

7.אין מחלוקת שההחלטה המנהלית גורמת ותגרום למבקשת אי נוחות בהתנהלותה היומיומית וייתכן גם לפגיעה בעבודתה, אלא שהמחוקק, באפשרו הסנקציה של איסור שימוש מנהלי ברכב גם כאשר מי שביצע את העבירה אינו הבעלים של הרכב, נתן דעתו על כך כי מעצם איסור השימוש המנהלי ברכב יכול ויפגעו אנשים נוספים מלבד מבצע העבירה ובכל זאת קבע הסדר זה לצורך הרתעה. בנסיבות העניין, אני סבורה כי מדובר בפגיעה מידתית ובהחלטה סבירה של הקצין.

8. העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא מצאתי לנכון לבטל או לקצר את תקופת האיסור המנהלי על השימוש ברכב ומכאן שהחלטתי לדחות את הבקשה.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

מודעת זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשע"ו, 28 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.