"ש 6996-08-16 אלרמילי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר ניתנה למבקש לאחר שלכאורה ברכב זה נהג אדם שרישיון נהיגתו אינו מתאים לסוג הרכב (המדובר במשאית גדולה מסוג גורר-נגרר).

המבקש הינו הבעלים הרשום של הרכב ואין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה בידי המדינה.

ב"כ המבקש חילק טיעוניו לשני חלקים:

א. טיעונים כנגד ההליך המנהלי עצמו הלוקה לשיטתו בחוסר הנמקה.

ב. בקשה לפי סעיף 57 ב (ג) המתייחסת לנסיבות בהן חריגת משקל הרכב מגבולות הרישיון היא של 500 ק"ג, הרכב עצמו לא היה עמוס ונחיצות הרכב לקיום חוזה מסחרי מול חברת שטראוס קריטית.

דיון והכרעה – 

קריאת צו הפסילה המנהלי וטופס השימוע הצמוד לו מראה כי ההחלטה המנהלית התקבלה לאחר שנהג הרכב לא התייצב כלל לשימוע בפני קצין המשטרה.

הודעת איסור השימוש ניתנה לאחר שניתנה לנהג הרכב הזדמנות שימוע והאחרון בחר שלא להתייצב ולא לטעון דבר להגנתו.

בדין קיבל קצין המשטרה את ההחלטה המנהלית בהעדר הנהג זאת בהישען על הראיות שבידיו לפיהן ביצע לכאורה עבירה בניגוד לסעיף 10 (א) בפקודת התעבורה.

העובדה לעיל צוינה מפורשות בצו הפסילה והיא אשר מהווה את הבסיס החוקי לתקפותו של צו איסור השימוש ברכב.

לא מצאתי כל פגם בהליך המנהלי אשר ננקט. לא מצאתי כי דרושה חובת הנמקה מעבר למצוין בהודעת איסור השימוש עצמה. טענה זו של ההגנה נדחית על ידי.

ביחס לבקשה לפי סעיף 57 ב (ג) , הרי שלא מצאתי כי מתקיימות נסיבות חריגות או מיוחדות המצדיקות את קבלת הבקשה בהישען על סעיף זה:

מטעם המבקש נהג ברכב אדם אשר לקח את הרכב בידיעתו ובהסכמתו.