ש 58939-10-13 כהן רובי ואח' נ' גוזנר-למברג ואח'

לבקשת המבקש, נמחקה הבקשה שהוגשה על ידו (פסק דין מיום 8/1/15).

הצדדים חלוקים בשאלת ההוצאות.

המבקש עותר שלא לחייבו בהוצאות. המבקש מציין כי ניתנה הסכמתו להסמיך את בית הדין לפסוק בדרך הפשרה ואילו המשיבים הם שסירבו להצעה. עוד טוען המבקש כי נגרמו לו הוצאות רבות בגין המצב אליו נקלע, לאחר שהמשיבים חזרו בהם מהסכמתם לקבל לידיהם את החזקה במושכר.

מנגד, עותרים המשיבים לחיוב המבקש בהוצאות שנגרמו להם. במכתב מטעמה של המשיבה 1 היא מסבירה כי לא ניתנה הסכמת המשיבים להסמיך את בית המשפט לפסוק את דמי המפתח, בשל מגבלה כלכלית. עוד היא מציינת כי הובהר למבקש שהחלטת בעלי הבית לקבל את החזקה במושכר תלויה במחיר שיתבקש. המשיבה 1 מדגישה כי המשיבים התייחסו אל המבקשים בכבוד ואילו המבקשים הם שניהלו משפט סרק.

המסגרת המשפטית

הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330 (1992). עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)).

יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה. בין היתר ראוי להביא בחשבון את האופן בו הסתיים ההליך (הסכמה או פסק דין), את המועד והשלב הדיוני בו הסתיים ההליך ואת סבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בטיב העניין. (בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (30.6.05)).

וביישום לענייננו

אין כל ספק כי למשיבים נגרם נזק כספי עת נאלצו להתגונן מפני ההליך המשפטי שננקט נגדם על ידי המבקש. בהקשר זה יצוין כי הריני ערה לכך שבמסגרת ניהול ההליכים התקיימו 3 קדמי משפט ומונה מומחה מטעם בית המשפט אשר שני הצדדים נשאו בשכר טרחתו.