אבו חמיד נ' מדינת ישראל באיחוד דיון עם - 5817-03-17

 בפני בקשות לביטול פסילתו המנהלית של המבקש 1 ולביטול שתי הודעות איסור שימוש ברכב אשר הוטלו על שני רכבי הסעה בבעלות המבקשת 2 לאחר שהמבקש 1 נהג לכאורה באחד מרכבי ההסעות כאשר רכב זה מצוי לכאורה במצב העלול לסכן עוברי דרך.

אין חולק כי המבקש נהג רכב הסעות בו 20 מקומות ישיבה (להלן – הטרנזיט) כאשר הוא מסיע בו 14 ילדים.

ביחס לטרנזיט בו נהג, טען ב"כ המבקש 1 כי לא נמצאו ליקויים המסכנים עוברי דרך.

לשיטתו נזילת שמן ממערכת ההגה ו"קילוף" קל באחד הצמיגים אינו מייצר את המצב לו טוענת המדינה.

אין גם חולק כי ברכב השני (להלן – אוטובוס) נשוא הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש הוסעו 66 ילדים, וגם ביחס לרכב זה טענה ההגנה כי לא נמצאו ליקויים המצדיקים את הודעת איסור השימוש.

ב"כ המדינה התנגד נמרצות לבקשה וסקר בטיעוניו את כל הליקויים אשר נמצאו ברכבים.

בנוסף, הוגש לעיוני תיק החקירה הכולל דיסק צילומים המתעד בתמונות את כל הליקויים הרלוונטיים.

קראתי את תיק החקירה, בחנתי את הצילומים והעדויות שבו ולהלן מסקנותי:

פרשה זו עוסקת בתנאי הסעתם של ילדים ובזכותם הבסיסית להיות בטוחים שעה שהם מוסעים על ידי המבקש 1 באחריות המבקשת 2.

המבקש 1 נהג בטרנזיט תוך שהוא מסיע מביתם 14 ילדים לבית הספר שלהם בישוב כסיפה אגב נסיעה ב"תנאי שטח" הרחוקים מלהיות כביש אספלט מסודר (כך לדברי המבקש עצמו).

ברכב האוטובוס (כלי הרכב השני נשוא בקשה זו) הוסעו 66 ילדים.

אני סבור כי זכותם המלאה של כל 80 הילדים שהוסעו ברכבים נשוא בקשה זו, כי הסעתם תהיה ברכב בטיחותי, נטול ליקויים מסכני חיים, וזכותם של הורי הילדים כי ילדיהם יוסעו על ידי החברה המבקשת 2 באופן שלא יסכן את חייהם.