"ש 57724-09-16 ס.א. (2006) עבודות עפר בע"מ נ' משטרה ירוקה

הבקשה וטענות הצדדים

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה לכאורה ביום 31.8.16 עבירה של השלכת פסולת בשטח פתוח ברשות הרבים, בניגוד לסעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984.

המבקשת הינה הבעלים של הרכב. לטענת המבקשת, העבירה בוצעה על ידי צד ג', שאינו הבעלים של המשאית אלא עובד שלה. נטען, כי הבעלים של המבקשת מקפיד להזהיר את העובדים לא לבצע עבירות כלשהן. עוד נטען כי איסור השימוש עלול לגרום לנזק בלתי הפיך למבקשת, ולמעשה מדובר ב"עונש" כנגד מי שלא ביצע את העבירה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. נציג המבקשת הציג בפני את תיק החקירה, וטען כי מדובר באירוע בו נצפו מספר משאיות כשהן משליכות פסולת באותו שטח.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בתיק החקירה נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה. טענת מנהל המבקשת כי הוא נוהג להזהיר את המשתמשים במשאיות של המבקשת כי עליהם להקפיד לא לבצע עבירות – ראוי לה שתתברר ותלובן לעומקה. עם זאת בשלב הנוכחי, לא מצאתי לטענה זו אחיזה, מעבר לטענתו של מנהל המבקשת עצמו.

העבירה של השלכת פסולת בשטח ציבורי ברשות הרבים היא עבירה חמורה, אשר בכוחה לגרום לנזק סביבתי רב, לסיכון בטיחותי, לפגיעה בנוף וערכי שימור הסביבה, ולעתים אף למפגעים המסכנים את בריאות הציבור. הודעת איסור שימוש ברכב, לפי סעיף 12א' לחוק שמרית הניקיון, הינה אחת הדרכים לאכוף באופן יעיל את העבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים. יש בה כדי להרתיע בעלי רכבים מביצוע עבירות דומות. מקום בו מדובר בתאגידים – יש באכיפה בדרך של איסור שימוש ברכב כדי להניעם לא רק להזהיר את הנהגים העובדים בתאגיד להישמר מביצוע עבירות, אלא גם להקפיד ולאכוף בעצמם כי הנהגים הכפופים להם יישמרו ויימנעו מביצוע עבירות דומות.

למעשה המבקשת אינה מכחישה כי העבירה בוצעה, אך משליכה את האחריות לביצועה על הנוהג ברכב. אין בטענה זו כדי ללמד על נסיבות המצדיקות את קבלת הבקשה. לא הונחה בפני תשתית ראייתית המלמדת כי מנהל המבקשת עשה דבר מה כדי למנוע את ביצוע העבירה.

בנסיבות אלו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיבה להורות על איסור שימוש ברכב. משכך, אני דוחה את הבקשה.