בא"ש 5244-02-17 אלסייד נ' מדינת ישראל

זו החלטה לבקשה לביטול צו איסור שימוש שניתן כנגד רכב מסוג יעה אופני זעיר 69105-3 (להלן: "הכלי").

צו איסור השימוש נגד הכלי הנ"ל ניתן ע"י קצין משטרה ביום 6.2.17 לאחר שקטין בשם אלסייד לואי , שהינו בנו של המבקש, נהג על הכלי ללא רשיון נהיגה כלל ונגדו נרשם דו"ח תנועה בהתאם.

כמו כן, נרשם נגד המבקש עצמו דו"ח תנועה בגין אשמה של התרה לנהיגה , לפי סעיף 10 ב לפקודת התעבורה

בתחילת הדיון עלתה השאלה באם המבקש עונה על ההגדרה של "הבעלים של הכלי" מאחר והוא לא רשום כבעל הכלי, שאלה נוספת שעלתה במחשבתי, הינה כי הזכות לפנות לבית משפט לביטול צו איסור שימוש מוקנית לבעל הרכב ו/או הנהג שקיבל את ההודעה, אבל המבקש אינו בעל הרכב, ולמעשה גם לא הואשם בתור נהג בביצוע עבירת ההתרה, אלא בתור המחזיק ברכב.

אלא, ב"כ המבקש הגיש לבית המשפט מסמכים המראים כי המבקש רשום במשרד הרישוי כמיופה כח של בעל הרכב ולכן אני רואה לנכון לראות את המבקש כמי שנחשב כ-הבעלים של הרכב, כדי שיכול היה להגיש את הבקשה וכי אין מקום לדחות את הבקשה מנימוק פורמלי זה.

במהלך הדיון טען ב"כ המבקש כי מדובר במשחק ילדים ולא היה כל סיכון בדבר.

ב"כ המשיבה התנגד לביטול צו איסור השימוש והגיש את חומר ראיות לעיון בית המשפט.

עולה מה- דו"חות שנרשמו ע"י השוטרים כי לא רק שהמבקש היה נוכח במקום, אלא הוא למעשה התיר לבנו לנהוג על הכלי, תוך שידע שאין לבנו רישיון נהיגה, וכי כאשר הוא נמצא לידו "וזה בסדר"

במצב עניינים זה, ברור שלא רק שמבקש לא עשה "ככל שביכולתו" כדי למנוע את העבירה, אלא, כפי שציינתי, התיר את ביצוע העבירה.