ש 45320-04-14 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח' נ' טוקטוק ואח'

בענין הבקשה האחרונה מטעם עמידר:

1. מה שבסמכות ביה"ד - ידון בו ביה"ד ולא יעבירו. התובעת הודיעה כי בכוונתה להגיש תביעת פינוי בבימ"ש השלום. ככל שסבורה היא שהדבר מייתר תביעה זו, או שפרגמטית ראוי לבדוק רק בהמשך אם כדאי לדון בה, ביכולתה לבקש כמובן למוחקה, כאשר ממילא אין מניעה להגישה בהמשך במידת הצורך, בכפוף לכל דין.

2. מאידך מה שלא בסמכות ביה"ד, לא ידון בו ביה"ד, לרבות מכוח הסכמה. אין זו הפעם הראשונה בו סכסוכים שונים בין בעל הבית לבין דייר מוגן נידונים חלקם בביה"ד וחלקם בבימ"ש השלום – הכל לגבי אותו מושכר. אין בכך כל פגם (בניגוד לדעה הרווחת, איחוד אינו בהכרח יעיל. לעתים כן ולעתים לא: לעתים דווקא האיחוד בעניינים שונים גוזר סרבול במקום קידום כל ענין לגופו בתביעה נפרדת, כאשר לעתים מתייתרים פלחים של הסכסוך כתוצאה מהכרעה בערכאה המקבילה, לעתים מגיעים להסכמות דיוניות לגבי השתקים או חיוב במימצאים שנקבעו בערכאה מקבילה שיחולו או שחלים הם ממילא וכיוצ"ב). מכל מקום יעיל או לא – זו תוצאה מחויבת של פיצול הסמכויות.

3. בתוך 20 יום יודיע ב"כ הנתבעת מה מקור הסמכות של ביה"ד לדון בסעדים הנתבעים בתביעה שכנגד: התביעה העיקרית עניינה חיוב בהשתתפות הדייר המוגן בשיפוצים ותיקונים שבצע בעל הבית. התביעה שכנגד מאידך עניינה בעילות נזיקיות וטענות להפרת סיכומים, שאכן נחזה שאין לביה"ד סמכות לדון בהן. ככל שחולק ב"כ הנתבעים על קביעה זו יכול הוא כאמור לבאר מה מקור הסמכות תוך הפניה לסע' הספציפי המקנה סמכות.

4. סע' 9 לתקנות הגנת הדייר (סדרי דין בבית הדין לשכירות קובע -

"נתבע או משיב רשאי לתבוע, בדרך של תביעה שכנגד, או בקשה שכנגד, כל סעד בקשר לדירה או לבית העסק שהם נושא התביעה או הבקשה המקוריות, אולם בית הדין רשאי להורות על דיון נפרד בתביעה שכנגד, אם ראה שיש לעשות כן כדי למנוע סיבוך והשהייה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכויות הנתבע על פי תקנה 59 לתקנות הכלליות."

"נושא התביעה או הבקשה המקוריות" אינו מתייחס לדירה או לבית העסק שהם נושא התביעה העיקרית אלא לסעד שנתבע בתביעה העיקרית. ענין זה הובהר בע"א 5267/04 (מחוזי י-ם) שטייסל יחזקאל נ' משה רוזנפלד. שם תבע הדייר המוגן תביעת תיקונים, ונענה בתביעה נגדית של פינוי שאינה בסמכות ביה"ד לשכירות. הובהר כי –

"על פני הדברים, הנימוק שביסוד החלטת בית הדין, שהובאה לעיל, אינו יכול לעמוד - בית הדין עיגן את מסקנתו, לפיה הוקנתה לו סמכות לדון בתביעה שכנגד, בהוראת סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. ואולם, סעיף זה כלל לא חל על בית הדין, אלא על בית משפט השלום בלבד. חוק בתי המשפט כלל אינו מסדיר את היקף סמכותו של בית הדין, סמכות שנקבעה בחוק.

עיון בסעיפים 138-149 לחוק, בפרק העוסק בבית דין לשכירות, מעלה, כי בית הדין אינו מוסמך כלל לדון בתביעות פינוי.