ש 42709-07-16 שיבלי נ' אילנה

המבקש הגיש בקשה שכותרתה "בקשה דחופה למתן צו פינוי מושכר ו/או צו מניעה במעמד צד אחד", בה הוא מבקש כי בית המשפט יאסור על המשיבה להיכנס ליחידת דיור במקרקעין הידועים כחלקה 7 גוש 17217 בכפר שיבלי אום אלג'נם, וככל שנכנסה לדירה הנ"ל – צו אשר יורה לה לפנותה ולהשיב מצבה לקדמותו.

לאחר שהוגשה תגובה ותגובה לתגובה בהתאם להחלטות השופטים התורנים במהלך הפגרה, מונחת כעת הבקשה להחלטתי כשופטת תורנית.

לאחר עיון בעמדות הצדדים אני רואה לדחות את הבקשה. אינני רואה כל בסיס למתן הצווים המבוקשים, מהטעמים שלהלן.

ראשית יצויין כי עיון בתיק בנט המשפט מעלה כי כלל לא הוגש כתב תביעה עיקרי, אלא הבקשה הנדונה בלבד. בהיעדר כתב תביעה, ונוכח הזמן שחלף מאז הוגשה הבקשה, אין מקום ליתן סעד זמני כלשהו, שכן כידוע לסעד זמני אין קיום משל עצמו אלא הוא מיועד לשרת את הסעד העיקרי בתביעה, שבענייננו כלל לא הוגשה.

שנית, בכל הנוגע לצו המבוקש בדבר סילוק יד ופינוי, הרי שגם אם אניח כי העובדות הנטענות בבקשה הן נכונות, ברי שאין מקום למתן סעד זמני מסוג זה. סעד זמני נועד לשמור על המצב הקיים ולמנוע שינויו באופן שיסכל אפשרות לביצוע פסה"ד לכשיינתן. בענייננו לא הוגשה כאמור תביעה עיקרית, אולם נראה כי המבקש מכוון לסעד של פינוי. ככל שכך הדברים, ברי כי אין ליתן במסגרת סעד זמני את הסעד המבוקש כסעד עקרי.

שלישית, המחלוקת בין הצדדים באשר לזכות המשיבה להתגורר בדירה בשלב הנוכחי נדונה והוכרעה בהליך נוסף בין הצדדים שהתקיים בתיק ה"ט 33428-07-16, בו נקבע כי המשיבה זכאית להתגורר בדירה הנ"ל, וזאת כל עוד לא הוכרעה המחלוקת הקנייניות של הצדדים במסגרת הליך מתאים. נוכח זאת, אין כל עילה לבקשה לצו זמני האוסר על המשיבה להיכנס לדירה, אשר נוגדת במובהק הכרעה שיפוטית תקפה בסוגייה זו.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ע ד התשלום בפועל.