ש 42027-12-13 קטאם ואח' נ' שהלא ואח'

עיינתי בתגובת הנתבעים (התובעים לא הגיבו):

1. הסכום הנוסף שנדרש על ידי המומחה עבור איתור קונסטרוקטור מתאים וליוויו (ד"ר ברדיצ'בסקי) - הנו סביר. היה בכך כדי לסייע במניעת תקלות נוספות, ולא סביר לכלול פעולות אלה בשכרו של המומחה בגין חוות דעתו, לאחר שקונסטרוקטור קודם אליו פנה, שינה טעמו וגרס כי לא ניתן לחזק המבנה. אני מאשר הסך של 1800 ש"ח ומע"מ.

2. במה שקשור לשכרו של הקונסטרוקטור ברדיצ'בסקי - למרות שמדובר בחישוב לפי שעות הוצב גם רף עליון של 80 שעות היינו הרף העליון לא יעלה על 24,000 ש"ח ומע"מ. זה אמנם לא סכום מבוטל אולם לאור המורכבות הנחזית אני מאשר אותו . יש לזכור שלא מדובר כאן בחוו"ד "על" לצורך משפטי, הקובעת מתווה עליון של פעולות לביצוע, כמו חווה"ד של מר לזר, אלא על תשלום לאיש מקצוע לשם תכנון תוכניות קונסטרוקטיביות קונקרטיות לפרויקט החיזוק על פי אותו מתווה - על שהוצב. מדובר בעלויות קטנות יחסית לעלויות הכרוכות בתשלומים עתידיים לגורמי המקצוע השונים שיבצעו העבודות, לרבות הקבלן או הקבלנים שיידרשו לבצע העבודה לפי התוכניות, ויש להוסיף כאמור בעתיד גם תשלום למפקח צמוד שיאותר בהמשך.

3. במידה וגם הקונסטרוקטור ברדיצ'בסקי ימצא בהמשך לאחר המשך בדיקה, כי לא ניתן לחזק אלא רק להרוס ולבנות מחדש - נראה כי די יהא בכך כדי לקבוע שאכן מדובר בפרויקט לא ישים, מבלי לתור אחר עוד ועוד קונסטרוקטורים. אולם זו מסקנה מרחיקת לכת שבשלב זה אינה עולה עם חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש מר לזר.

4. יש להפריד בין שתי שאלות: האם ניתן לחזק והאם זול יותר להרוס ולבנות מחדש. יש מקרים בהם זול יותר להרוס ולבנות מחדש כאשר פעולות חיזוק של מבנה ישן הן מורכבות בשל נתונים אלה או אחרים. אולם אין פירוש הדבר שמה שיקר יותר – אינו ניתן לביצוע. איני מחווה עמדה לגופה האם אכן זולה יותר החלופה של הריסה ובניה מחדש, משום שהדבר כלל אינו עומד לדיון כאן. לביה"ד אין סמכות להורות על הריסה, וככל שיהא היתר הריסה ובניה לפי סע' 131 לחוק הגנת הדייר – יש לפנות בהליך מתאים לערכאה המוסמכת בבית משפט השלום.

5. גם כאשר חלופה של תיקון על דרך חיזוק היא יקרה יותר (וכאמור איני קובע מסמרות לגוף שאלה זו) , אין זאת אומרת שלא ניתן לנקוט בה. פרק ה' של חוק הגנת הדייר מניח גם שיכול ביה"ד לחייב בביצוע עבודות בניה יסודיות, שמן הסתם אינן זולות. יש לקדם ההליך , כאשר ההליך כאן מניח מטבעו תיקון וחיזוק ולא הריסה, וזכאי כל אחד מן הצדדים (בין הדייר המוגן ובין בעל הבית) לנקוט בהליך המתאים בביה"ד לשכירות לפי פרק ה', כדי לחייב הצד השני לחזק ולתקן המבנה, או לקבוע חלקו בעלות. במקרה דנן מדובר (כאמור בהחלטות קודמות) בעבודה שבעל הבית חב בביצועה ועל הדיירים המוגנים לשאת במחצית העלות מחלקם היחסי. לאחר שנרכשה גם דירתו של הנתבע 4 , יש להורות על מחיקתו וחלוקת העלות המוסכמת לאחר רכישה זו, צויה בהחלטה קודמת, בהתאם לחלוקה המוסכמת עליה הודיעו הצדדים בישיבה האחרונה: הנתבעים נושאים ב 85%, התובעים ב 9% והנתבעת 3 ב 6%. חלוקה זו תחול על כל תשלום לנותן שירות בביצוע הפרויקט.

6. יחד עם זאת, יכול ויתברר לצדדים כי אכן לא כדאי הדבר להמשיך בביצוע חיזוק, שכן גם אם הנתבעים כבעלי הבית נושאים בחלק הארי של העלות (לאור העובדה שהנם גם בעלי דירות בבנין ולגבי החלק היחסי של דירותיהם נושאים הם ב 100% של העלות ולא רק מחצית) – הרי כאמור גם התובעים ונתבעת 3 נושאים בעלויות לפי אותה חלוקה.

מכל מקום שאלת הכדאיות ההדדית ראוי שתבחן על ידי הצדדים לאחר הכנת התוכניות הקונסטרוקטיביות על ידי המהנדס ברדיצ'בסקי, וכל עוד לא נקבע כי לא ניתן (להבדיל מלא כדאי) לתקן על דרך חיזוק – מוסיף ההליך להתנהל במתכונת זו, היינו חיזוק המבנה.

כל עוד עומד אחד מן הצדדים על תיקון המבנה, ואין נתונים הממחישים שהדבר לא ישים, הרי שיש להמשיך בעבודת החיזוק.

7. בשלב זה הפקידו רק התובעים את חלקם בו חויבו בישיבה האחרונה. על הנתבעת 3 ובעלי הבית להפקיד הסכום בו חויבו, ומתוך סכומים אלה לאחר הפקדתם ישולמו התשלומים השונים למומחים ולקבלנים עד למיצוי הסכום (לרבות הסך של 1800 ₪ ומע"מ למר לזר, ושכרו של מר ברדיצ'בסקי). יש לבצע ההפקדה עד 30.8.16. צד שלא יפקיד חלקו עד מועד זה יחוב בשלב ראשון בהוצאות לאוצר המדינה. כמובן שאם יתברר שלא ניתן לחזק, יושב לכל צד חלקו היחסי בסכום המופקד שנותר. אלא שבשלב זה נחזה שמדובר באפשרות רחוקה והיפותטית. בשלב זה מקודם ההליך על בסיס ההנחה שניתן לחזק, בהתאמה למתווה שבחוות דעתו של מר לזר.