ש 33443-04-13 בלום ואח' נ' חרל"פ ואח'

ראשיתה של תובענה זו, בבקשה להתיר חילופי דיירים מוגנים. לאחר שהתרתי את חילופי הדיירים בכפוף לתשלום הסכום שהציע הדייר המוצע, נותרה להכרעתי השאלה האם יש לקזז מחלקו של בעל הבית בדמי המפתח את ההשקעות שהדיירים טוענים שהשקיעו בשיפוצים, וזאת בהתאם להוראת סעיף 82 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב -1972.

רקע עובדתי וההליכים בתיק:

המבקשים הם דיירים מוגנים בדירה בת 3.5 חדרים ברח' עין יעקב 85 בשכונת מאה שערים בירושלים. המשיבים הם נאמני ההקדש ורניקובסקי וסוסל, והם בעלי הזכויות בדירה והזכאים להשכירה ולקבל את דמי השכירות.

סבו וסבתו של המבקש 1 התגוררו בדירה כדיירים מוגנים במשך עשרות שנים, ולאחר פטירת סבו, עבר המבקש להתגורר עם סבתו. עם פטירת הסבתא, נתגלעה מחלוקת בין המבקש 1, שהיה כבן 18 לבין נאמני ההקדש דאז. המבקש 1 טען שהוא דייר ממשיך ואילו נאמני ההקדש ביקשו כי יפנה את הדירה. בסופו של יום חתמו הצדדים על שני הסכמים, שמכוחם הפכו המבקש 1, ומאוחר יותר אשתו, המבקשת 2 לדיירים מוגנים.

ההסכם הראשון נכרת ביום ט"ז טבת התשנ"א וכותרתו "הסכם פשרה". עיקרי ההסכם קובעים כי המבקש 1 ישלם 25,000$ כדמי מפתח, וכנגד קבלת התמורה מסכימים בעלי הדירה כי המבקש 1 יהיה רשאי להרוס אותה ולבנות תחתיה דירה זהה עם תוספת מרפסת שרוחבה 1.5 מטר. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי המבקש 1 יאפשר לבעלי הדירה לבנות על גבי הדירה שהוא יקים ובסעיף 6.2 להסכם נקבע כי "בלום ( המבקש1 ד.פ.) יישא בתשלום היתר הבנייה של דירתו ובכל הוצאות הבנייה לרבות חומר אבזרי הבנייה, שכר פועלים וכיו"ב ללא יוצא מן הכלל". בהסכם הפשרה גם נקבע כי חוזה שכירות מוגן ייחתם בתוך 45 יום, וכך נחתם ההסכם השני.

ההסכם השני נכרת ביום כח' שבט תשנ"א וכותרתו המתוקנת בכתב יד קובעת כי מדובר ב"חוזה של שכירות מוגנת בדמי מפתח". מדובר בנוסח סטנדרטי של חוזה שכירות, שעל גביו הוסיפו הצדדים בכתב יד כי השוכר רשאי להרוס את הדירה הקיימת, לבנות אותה מחדש עם מרפסת, שתהפוך למעשה לחדר נוסף.

לאחר כריתת ההסכמים הללו המשיב 1 התחתן ויחד עם אשתו, הרסו את הדירה הישנה ובנו את הדירה הנוכחית שהיא בת 3.5 חדרים, במקום הדירה בת 2.5 חדרים.