עמית נ' נסאר ואח'

1. בישיבה לא הוצגה עמדה לגופה מטעם המשיבות. איני שועה לבקשה שהוגשה היום לקביעת מועד דיון, שמשמעה בפועל ארכה נוספת, לאחר שהובהר כבר כי הארכה שניתנה למשיבות למתן עמדה לגופה בכתב (במידה לא מבוטלת – לפנים משורת הדין) – הנה ארכה אחרונה. למרות שחלף המועד שנזכר בהחלטתי מיום 3.2.16, המתנתי בפועל כמה ימי חסד נוספים ואף מעבר למועד שהתבקש על ידי ב"כ המשיבות, בבקשתן מיום 3.2.16 .

2. בהחלטה מיום 26.1.16 שניתנה במעמד ב"כ הצדדים, הבהרתי כי במידה ולא תוגש תגובה במועד ההנחה תהא כי אין התנגדות לבקשה, שכן אין לך התנגדות של בעל בית לבקשת רשות שאינה נתמכת בטעם – ורק טעם סביר יכול לשמש בעל הבית בהתנגדותו (סע' 95 לחוק הגנת הדייר). סע' 93 לחוק הגנת הדייר מאפשר לדייר מוגן - כאשר בעל הבית לא השיב להצהרות שנשלחו לפי סע' 85 – להגיש בקשת רשות. כך אכן נעשה. אך בעל הבית לא יכול להוסיף ולמלא פיו מים גם בשלב הדיון בביה"ד, ועליו לפרט אם יש התנגדות ואם כן מה טעמיה.

3. משעה שאין התנגדות, ומשעה שהגיש הדייר המוצע התצהיר בו דובר בישיבה האחרונה, הרי שבהמשך להחלטה מאותה ישיבה אני נעתר לרשות המבוקשת:

א. מכוח סע' 95 לחוק הגנת הדייר ניתנת למשיבות הרשות לשלם למבקשת עד 2.3.16 את חלקה בדמי המפתח בסך 48,000 ₪, ולהשיב לעצמן החזקה במושכר.

ב. היה ולא בחרו המשיבות לפעול כאמור בפסקה הקודמת, יהא הדייר המוצע רשאי לקבל חזקה במושכר ב 14.3.16: ובלבד ששלם לתובעת את חלקה בדמי המפתח (48000 ₪), ולמשיבות את חלקן שלהן בדמי המפתח (32,000 ₪).

4. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' אדר א' תשע"ו, 15 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: