ש 2236-07-13 אורידיקי בע"מ ואח' נ' דיאנה ביח"ר לנעליים בע"ם נעלי קיטי

1.בפניי בקשה לקביעת דמי שכירות בבית עסק בהתאם לתקנה 1(22) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבית עסק - אי תחולת השיעורים המירביים והפחתות) תשמ"ג-1983 .

הנכס נשוא הבקשה הוא חנות ברח' ביאליק 59, רמת גן, חלקה 184 גוש 6127 (להלן: "המושכר"). המבקשות הן הבעלים של המושכר והמשיבה (להלן: "חברת דיאנה" או "המשיבה") היא דיירת מוגנת, המנהלת בו עסק למכירת נעליים.

תמצית טענות המבקשות

2.בשנת 1956 שכרה המשיבה את המושכר מבעליו הקודמים, רחל וזליג לבוק (להלן: "הבעלים הקודמים"), על פי חוזה שכירות מיום 5.12.56 (להלן: "החוזה הראשון"). בהמשך, ביום 1.4.58 נכרת בין הבעלים הקודמים לבין המשיבה חוזה שכירות נוסף בעקבות הקמת גלריה במושכר (להלן: "החוזה השני").

המבקשות קיבלו את תיק הנכס מהבעלים הקודמים.

הן בחוזה הראשון והן בחוזה השני אין כל תיעוד בדבר תשלום דמי מפתח עבור המושכר. מכך למדות המבקשות כי המשיבה לא שילמה דמי מפתח עבור המושכר.

המבקשות מציינות כי בשני החוזים יש תוספות והערות רבות: בחוזה הראשון יש חישוב מדוקדק של סכומי שכר הדירה וכן התייחסות לשיפוצים ושיפורים במושכר, ובחוזה השני ישנה התייחסות לשכר הדירה עבור הגלריה. בשני החוזים אין התייחסות לנושא דמי המפתח ושתיקת הצדדים בעניין זה מעידה כי לא שולמו דמי מפתח.

המבקשות טוענות כי בחוזי שכירות לפני שנת 1958 היה מצוין כי שולמו דמי מפתח, אם אכן שולמו. על כן, לשיטתן כאשר לא מצוין בחוזה השכירות כי שולמו דמי מפתח, הדבר מהווה ראייה לכאורה כי לא שולמו דמי מפתח על ידי הדייר המוגן.

בנוסף מצביעות המבקשות על נטיית המחוקק לשחרר מושכרים מהגנת החוק על ידי הרחבת מספר וסוגי בתי העסק אשר מוצאים ממגבלת תקרת דמי השכירות המקסימאליים.