"ש 1952-08-16 בן שבת נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש אשר ניתנה כנגד רכבו של המבקש לתקופה של 60 יום.

אין חולק כי כנגד המבקש ראיות לכאורה לפיהן ביצע עבירה של נהיגה במצב שכרות טרם עיכובו ומסירת הודעת איסור השימוש לידיו.

בבסיס טענות ההגנה שני טיעונים מרכזיים:

1. לא קדמה להודעת איסור השימוש הנוכחית כל הודעת איסור אחרת בפרק זמן של 3 שנים. בנסיבות אלה אין סמכות לפסילה בת 60 יום אלא ל- 30 יום בלבד.

2. תפיסת הרכב בוצעה פיזית טרם התקיים השימוע למבקש ע"י קצין משטרה וטרם נשמעו טענותיו. בנוסף, לא התקיימו הוראות תקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב – מגרשי אחסנה) תשס"ו-2006 (להלן – התקנות) שכן לא ניתנה למבקש ההזדמנות להפקיד בעצמו את הרכב טרם גרירתו ע"י המשטרה. בנוסף, לא בחר המבקש את מגרש אחסנת הרכב כדרישת התקנות.

המדינה התנגדה למבוקש, טענה כי מאחר ובוצעה לכאורה עבירת שכרות שנייה יש הצדקה לפסילה בת 60 יום וביחס לטיעון השני הושארה ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה –

בהתאם לסעיף 57א (א) (2) בפקודת התעבורה (נוסח-חדש) תשכ"א-1961 (להלן – בפקודה) "נולדת" הסמכות למסירת הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה בת 60 יום "אם במהלך שלוש השנים האחרונות נמסרה הודעת איסור שימוש באותו רכב לפי סעיף זה, או שניתן לגביו צו איסור שימוש לפי סעיף 57ג – לתקופה של 60 ימים".

בפרשה דנן לא נמסרה למבקש הודעת איסור שימוש קודמת ביחס לרכבו, ואין נפקות לעובדה כי המדובר בשכרות שנייה לכאורה של המבקש עצמו.

החוק מתיר מסירת הודעת איסור שימוש ל- 30 יום בלבד בנסיבות העובדתיות של פרשה זו.

הטענה הראשונה מתקבלת!