"ש 1777-04-16 מורד נ' מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעה בדבר איסור שימוש מנהלי ברכב (שמספרו 89-501-14) בת 30 יום שהוטלה על ידי קצין משטרה, החלטת הקצין להורות על איסור השימוש ברכב ניתנה בעקבות השימוע שנערך למבקש בגין חשד לעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3), 64ב(א3) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 ותקנה 169א' לתקנות התעבורה.

מעיון בהזמנה לדין וכתב האישום עולה כי ביום 1.4.16 בשעה 02:32 לערך נתפס מר אלירן מורד (להלן: "המבקש"), נוהג ברכב בהיותו שיכור לכאורה, בכך שבדגימה של אויר נשוף נמצא ריכוז של אלכוהול של 655 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, העולה על הנקבע בתקנות.

מעיון בחומר החקירה עולה כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של המבקש בעבירת השכרות המיוחסות לו.

המבקש באמצעות ב"כ, כפר בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. לב טענתו, נפל פגם מהותי בהליך השימוע. הרכב רשום על שם אשתו ולפיכך היא הבעלים של הרכב, השימוע היה חייב להתבצע לה –בנוכחותה-. עוד טען כי הרכב משמש אותה לצרכי עבודתה וכן לניוד שני ילדיה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. לפי עמדתה, יש להותיר את החלטת איסור השימוש על כנה.

דיון והכרעה

סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה קובע כי אם היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים.

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, קובע:

 (ב)בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;