"ש 1653-04-16 מקל נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב, זאת לאחר שקצין משטרה השבית את רכבו של המבקש בחשד לכך שנעברה באמצעותו עבירה של נהיגה ללא מלווה.

2.כעולה מחומר הראיות, ביום 01.04.2016 בשעה 23:30 נסע בנו של המבקש אשר הינו נהג חדש ללא מלווה כאשר הוא מסיע ברכבו 3 נוסעים. כמו כן, נהג בנו של המבקש במהירות של 145 קמ"ש כאשר המהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.

3.ב"כ המבקש עותר להשיב למבקש את רכבו. לטענתו, המבקש עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה. כמו כן, ציין כי המבקש זקוק לרכבו לצורכי עבודתו.

4.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. ב"כ המשיבה ציין כי קיימות ראיות לכאורה, וכי המבקש לא עשה די כדי למנוע את ביצוע העבירה, ואין בנסיבותיו האישיות כדי לשנות מהחלטת הקצין המשבית.

5.עיינתי בחומר הראיות ובתיק החקירה, ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את החשד כי בנו של המבקש נהג ברכב ללא מלווה. בפרטי נסיבות הדוח מופיעים פרטי הנוסעים ברכב בזמן ביצוע העבירה, וכן מופיע מספר ת"ז של כל אחד מהם.

עיון בתיק מלמד גם כי מהירות הרכב נמדדה ע"י מכשיר הממל"ז, וכי נערכו הבדיקות המקדימות להפעלת המכשיר. טווח גילוי הרכב גם לא עלה על 300 מטר.

6.מעבר לקיומן של ראיות לכאורה, יש לבדוק האם המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה, והאם הרכב גם נלקח ממנו בידיעתו ובהסכמתו?

7.לא התרשמתי כי המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה. אמנם בתצהיר שהוגש לתיק בית המשפט מפרט המבקש כיצד הזהיר והסביר לבנו לבל יעבור עבירה כלשהי, אך בדיון שהתקיים בפני בית המשפט ציין באופן כללי כי ... "אני לא חושב שיש אבא שיושב יותר חמור ממני לגבי נהיגה ברכב" ..., אך מעבר לכך לא ידע לחזור ולהסביר את הפעולות הספציפיות בהן נקט כדי למנוע את ביצוע העבירה.

8.אציין גם כי המבקש הינו אביו של הנהג ברכב. משסמך המבקש על בנו, והתיר לו את השימוש ברכב, הרי שעליו לשאת בתוצאות מעשיו של הבן.