בא"ש 1610-01-17 מימון נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר ניתנה כנגד רכבו של המבקש לאחר שבנו נהג לכאורה ברכבו בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

המבקש אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה אך טוען כי בנו נהג ברכב לאחר שאמו אפשרה זאת ללא ידיעתו וללא הסכמתו של המבקש.

המבקש פרט בבקשתו את הקושי הרב שמייצרת תפיסת הרכב לתפקוד משפחתו ובמיוחד ליכולתו להמשיך ולפרנס משפחתו.

אין חולק כי מי שנהג ברכב הוא לוחם ביחידה קרבית של צה"ל, ללא כל עבר פלילי וללא כל עבר תעבורתי רלוונטי.

ברור על פניו כי פסילתו המנהלית של הנהג ברכב תמשיך להיות בתוקף וכי בבוא היום יתנהל תיקו העיקרי בבית המשפט.

השאלה הניצבת להכרעה היא האם מתקיימות ההגנות הקבועות בחוק ביחס למבקש בפרשה זו.

על פניו (ובהתאם להחלטת בית המשפט העליון בפרשת אמברם) אין הצדקה לביטול הודעת אישור השימוש כאשר הסיטואציה היא היעדר פיקוח הורים על רכב הנמצא בבעלותם.

אלא, שבפרשה זו, הראה המבקש כי אף שהוא הבעלים של הרכב, "נלקח" הרכב על ידי בנו באישור האם ללא ידיעתו וללא הסכמתו שלו.

ספק רב בעיני האם ההתנהלות המתוארת מביאה לידי מימוש את ההגנה הקבוע בסעיף 57 ב(ב) בחוק.

יחד עם זאת, אני סבור כי מתקיימות (ולו באופן חלקי) נסיבות מיוחדות המצדיקות קבלת הבקשה באופן חלקי בהישען על סעיף 57 ב(ג) בחוק.

הנזק אשר נגרם למבקש כתוצאה מהתנהלות בנו (שעה שהוא עצמו לא ביצע כל עבירה ושעה שהוא עצמו לא התיר כל נהיגה ברכבו) בלתי מידתי.

אני סבור כי לפנים משורת הדין, יש הצדקה לקיצור תקופת איסור השימוש למשך 15 יום מיום שהופקד הרכב.

אני קובע כי בתום 15 יום מיום שהרכב נשוא הבקשה (מ.ר 2066175) הופקד, תבוטל הודעת איסור השימוש בו והוא יושב לבעליו כנגד הצגת החלטה זו ותשלום הוצאות אחסנתו.