"ש 12532-03-16 אבו סויס נ' מדינת ישראל, בפ"מ 12531-03-16

1. בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של פסילה מנהלית, אשר הוטלה על המבקש וכן בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטול הודעת איסור שימוש על רכב בבעלותו, אשר הוטלו ביום 27/3/16, שתיהן למשך 30 יום.

2. על פי ההזמנה לדין וכתב אישום, בתאריך 27/3/16 נהג המבקש ברכב משא תומך

   מ.ר 72-224-70, כאשר הרכב במצב העלול לסכן עוברי דרך בניגוד תקנה 27 (א) לתקנות התעבורה.

3. טענות המבקש

   לטענת ב"כ המבקש, מי שהחליט על הודעת איסור השימוש אינו מוסמך לתת ההודעה, שכן אינו בוחן, כדרישת התקנות.

   בנוסף טען ב"כ המבקש, כי השימוע לא נערך כדין מאחר ומספר הרכב שמופיע בהודעת איסור השימוש הינו שונה מזה המופיע בכתב האישום.

   עוד טען המבקש, כי הליקויים שנמצאו ברכב אינם כלולים בתוספת השביעית ואינם מצדיקים את השבתתו.

   ב"כ המבקש הוסיף וטען כי אין ראיה שהמבקש נהג ברכב.

   עוד טען ב"כ המבקש כי דוח העיכוב לא נרשם במועד רישום הדוח אלא בתאריך מאוחר יותר, לא נרשמה בו שעת מילוי הדוח, והחתימה המופיעה במקום המיועד לחתימת המעוכב, אינה חתימת המבקש.

   אין ראיות לכאורה לכך, שהמבקש ביצע עבירה כלשהי עפ"י פקודת התעבורה, וכי אין כל מסוכנות בהמשך נהיגת המבקש ברכב.

   4.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למבקש. הבוחן שבדק ובחן את הרכב מצא ליקויים חמורים, שיש בהם כדי סכנה ברורה ומיידית הן לנהג והן למשתמשים בדרך. הליקויים שנמצאו במשאית ובגרור מצויינים בהודעה על איסור שימוש ברכב וכן נרשמו בפרוטרוט בהזמנה לדין, שאף היא נרשמה ע"י הבוחן. הליקויים שנמצאו הינם חמורים ומסוכנים ומצדיקים השבתת הרכב

   ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי מדובר במשאית וברור אשר לכל אחד מהם מספר רישוי שונה ועל כן בדוח רשום מספר הרישוי של המשאית אולם הוצאו שתי הודעות איסור שימוש נפרדות הן לרכב והן לגרור.