ש 11952-12-13 גורדו נ' כהן ואח'

1.בפניי בקשה להעברת מושכר בהתאם להוראות סעיף 95(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב -1972.

רקע עובדתי:

2.המבקש שוכר בשכירות מוגנת מיום 26.11.1963 נכס מסחרי ברח' ניסים בכר 35, ירושלים.

3. בתיאור מטרת השכירות בהסכם נכתב כי הנכס ישמש כ"מכולת", ולא נכתב כי הנכס ישמש למטרה זו בלבד. אין חולק כי במהלך 50 השנים שחלפו מאז כריתת ההסכם המבקש השתמש בנכס אך ורק כמכולת, ובתקופה האחרונה בשל מצבו הבריאותי הנכס עמד ללא שימוש.

4.הדייר המוצע הוא קרוב משפחתו של המבקש, הוא נשוי לנכדתו, והוא מציע לרכוש את הנכס בסכום כולל של 300,000 ₪, אשר יחולק באופן הבא: 180,000 ₪ לדייר היוצא ו-120,000 לבעל הבית על פי התצהיר שהגיש הדייר המוצע הוא מבקש לנהל בנכס עסק של "מכולת, משרד, פיצוציה או מחסן".

5.בעל הבית, המשיב, מתנגד לבקשה שכן לדעתו אין להעביר את הנכס לידי דייר חדש, אלא אם השימוש בנכס יוגבל למכולת בלבד.

דיון והכרעה:

6. סמכות בית הדין לשכירות להתיר חילופי דיירים בנכס מוגן, מעוגנת בסעיף 95(א) לחוק הגנת הדייר, הקובע כי:

"ראה בית הדין שאין טעם סביר להתנגדות בעל הבית לדייר המוצע או שבעל הבית מתנה תנאים בלתי סבירים אחרים- יתן את הרשות המבוקשת ויקבע את זכות הדייר היוצא לדמי מפתח, את סכום דמי המפתח ואת חלוקתם. הכל לפי השנוי במחלוקת..."

7. מכאן שהשאלה העומדת להכרעתי הינה - האם התנגדותו של בעל הבית להעברת זכויות הדייר המוגן לדייר המוצע היא התנגדות סבירה. במהלך השנים התגבשו בפסיקה מספר עקרונות שלאורם על בית הדין לבחון את סבירות שיקול דעתו של בעל הבית, והראשון והעיקרי שבהם הוא כי בית הדין עומד בנעליו של בעל הבית, ועמדתו של בעל הבית צריכה להיבחן באמות מידה אובייקטיביות המצופות מבעל בית סביר והוגן (ראו לדוגמא: 20/62 מאירי נ' מורי, פ"ד יז 1236; ע"א (י-ם) 5309/04 טובה בביוף נ' אבנר זהורי, ניתן ביום 16.11.04). עקרון שני לבחינת ההתנגדות הוא כי שאלת הסבירות אינה שאלה עובדתית טהורה, אלא היא נתונה לשיקול הדעת הרחב המסור לבית הדין לשכירות והעיקרון השלישי קובע כי בית הדין לשכירות בהיותו טריבונל ייחודי ומקצועי רשאי לשקול את הדברים על פי ניסיונו אף אם אינם בגדר "ידיעה שיפוטית" במובנו הרגיל של מונח זה" (ראו לדוגמא, ע"א 4868/90 אנג'ל נ' בודסקי, פ"ד מ"ו(4) 434).